ארכיון

Archive for יוני, 2012

אוגנדה זה כאן

מאת ד"ר גיא בכור

כאשר פרסמנו בג'יפלאנט כבר בשנת 2007, עם ראשית התופעה, את חלום הבלהות הנשקף לישראל מאפריקה, נדהמו אז רבים. היום, כשהחיזיון הזה כבר התממש (אז הגיעו 400 מהגרים בחודש מאפריקה, כיום כ-4,000 בחודש), אני מבין שגם אני הייתי נאיבי באותו מאמר, ולא ראיתי את עומק התמונה, שכרגע נפרשת לפנינו. אז סברתי שמדובר בעיקר בהגירה לשיפור החיים של אפריקאים, כמו ההגירה ממקסיקו לארצות הברית, אך כיום נראה שהתמונה, אבוי, יחודית למדינת ישראל.

נכון הוא, שמליוני אפריקאים היו רוצים להגר לישראל כדי לשפר את חייהם, אך מתברר שבישראל יש גורמים הרוצים בדרך זו לשנות את המאזן הדמוגרפי של המדינה. זה לא רק שפה העגל רוצה לינוק, אלא שיש כאן גם גורמים הרוצים להניק. לאחר שלא הצליחו להכניס לפה מאות אלפי פלסטינים, בונים עכשיו גורמים אלה על הגירת מאות אלפי מוסלמים מאפריקה לתוך ישראל. לא מלחמה על הגירה לישראל לפנינו, אלא מלחמה על המשך הרוב היהודי בישראל.

שורה של עמותות, ארגוני מתנדבים ואחרים מעודדים את ההגירה האפריקאית הזו לישראל. מכוונים אותה עוד ממדינות המוצא, שומרים עליה, שלא תתקל בקשיים בסיני, ומאפשרים לה בית חם בישראל. הם הוציאו ומוציאים את השמועה באפריקה שישראל היא גן עדן, וכי אפשר להגיע אליה ברגל. לא מהגרי עבודה לפנינו, ולא פליטים, אלא מוסלמים אפריקאים-ברובם, המגיעים לכאן כדי להשתקע, ולא לעזוב עוד לעולם. כאשר אמרנו במאמר המקורי משנת 2007 "מחפשי עבודה" הרושם שנוצר היה שהם יעבדו ויחזרו. לא, הם מתכוונים להישאר בישראל, ארצם החדשה.

המספרים: לפי נתונים רשמיים של מדינת ישראל עומד קצב המהגרים המוסלמים מאפריקה על כאלף איש בשבוע (זה היה מצב בחודש האחרון), כמעט 4,000 איש בחודש, וזו הכפלה של התמונה מלפני כמה חודשים. כיוון שאין מישהו שיודע בדיוק כמה מהגרים כאלה יש כבר בישראל, נעות ההערכות (מגורם מוסמך) בין 80-120 אלף מהגרים אפריקאים הנמצאים בישראל.

דרום תל אביב הפכה לסודאן הקטנה, באילת המהגרים, הגרים בדירות שכורות ובשכונות שלמות, הם כבר כ- 20% מהאוכלוסיה, וכך המצב בשכונות חלשות במרכז הארץ. בכל מקום בצידי הדרכים בארץ צועדים המהגרים החדשים. הם סוקרים את ארצם החדשה, נהנים להביט בעושרה, עושרם.

לכו לראות את המחזות המדהימים באילת, עיר שנכבשה בידי המהגרים, איך נוספים אליהם עוד עשרות ומאות מהגרים חדשים כל לילה. הם מגיעים לאילת, ניגשים על הבוקר לסניף משרד הפנים, שם הם מקבלים אישורי שהייה של מדינת ישראל, ומכאן הם חופשיים להתחיל לעבוד בכל הארץ.

ומהי תוכניתם הנרקמת בחשאי של אותם ארגונים ל"זכויות אדם"? כאשר המספרים יגיעו לרבע מליון או חצי מליון, ואנחנו מתקרבים לכך, יעלו הגורמים האלה מעל פני המים, יפנו לבג"ץ ולמוסדות האו"ם (האו"ם כבר מתערב בכך אצלנו), בדרישה שישראל תעניק למהגרים תושבות ואפילו אזרחות, כמקובל במערב. בכך יזנק אחוז המוסלמים בישראל באופן מיידי ל- 30-35% על כל המשמעויות הדמוגרפיות שיכולות להיות לכך.

בהיותם תושבים, ואחר כך אזרחים, יוכלו האפריקאים להביא לכאן, באופן טבעי, את בני המשפחה שלהם, והמספרים יוכפלו. ומי שלא רצה את היהודים באוגנדה, תבוא אוגנדה לישראל.

בהיותנו מדינה זעירה, התהליכים האלה יקרו מהר מאוד, יותר מהר מאשר באירופה.

עכשיו אנחנו מבינים שלא המהגרים המוסלמים מאפריקה (כל המהגרים מסודאן מוסלמים, ורוב המהגרים מאריתראה) הם החלשים, אלא הישראלים הקולטים דווקא. לא הם מאויימים, שכן אין אלה פליטי מלחמה, אלא דווקא ישראל היא המאויימת.

ארגונים אלה, שיש להם גישה קלה לתקשורת, אינם מסתירים את רצונם לראות את ישראל מדינת כל אזרחיה ולא עוד מדינה יהודית או ציונית, ומן הבחינה הזו המהגרים המוסלמים מאפריקה נופלים לידיהם כפרי בשל. אלה הם האחראים הישירים על המכה החדשה שנפלה על ישראל. הם מכוונים את ההגירה, מארגנים אותה, שומרים עליה מפני הרשויות ומרתיעים את גורמי האכיפה, מפנים את המהגרים לקבלת האישורים והניירות, מעצימים אותם, מלמדים אותם איך לעמוד מול השלטונות, איך לערוך הפגנות, ואף עיתון הוציאו להם, בשפות האפריקאיות, ובמימון האו"ם.

ומיהם סוכני-המשנה לפלישה המוסלמית האדירה הזו?

שורה של גורמים אינטרסנטיים, שעושים כסף מן העבדים החדשים שמגיעים לכאן. המלונאים, שמעסיקים אותם בפרוטות (במיוחד באילת, ההופכת בשל כך לעיר אפריקאית), ענף הבנייה, שמעסיק אותם לעבודות הנחותות ביותר, נקיון וגננות. כל אלה מרוויחים על חשבון המהגרים החלשים שמגיעים, ללא הגנה. האם הארגונים האלה "לזכויות אדם" מסכימים עם העבדות החדשה שנוצרת כאן? אני לא מסכים.

חוק מיוחד לענישת מעסיקי מהגרים אינו נאכף כלל, למעשה הפך לאות מתה, והתופעה רק מתגברת. השמועה יצאה כבר באפריקה שפה יש צורך בידיים עובדות, ומאות אלפים בדרך, ממש כך.

הממשלה הרימה ידיים. הצהרות רמות על הקמת מחנה איסוף בדרום, ואכיפת החוק, לא נאכפות. גדר שהתחילו בבנייתה היא בבחינת מהתלה. מדובר בגדר נמוכה, שניתן לטפס עליה. הפיגוע באילת שהתרחש בקיץ, ואשר נדמה היה שיעצור את התופעה, ויכניס סוף סוף את צה"ל לשמירת הגבול, לא שינה בהרבה את המצב, ומאז מספר המהגרים רק זינק. ומשרד הפנים שלנו מחלק אשרות שהייה לכל מהגר בלתי חוקי.

השלטונות המצריים ניסו לבלום את התופעה עד לפני כמה חודשים, כאשר ירו מידי פעם על המהגרים. היום הם כבר לא עושים את זה, ולמה שיעשו? מה אכפת להם שישראל תתאסלם? ההיפך. גם הבדואים בסיני מאושרים: מתעשרים מן ההגירה וגם מציפים את ישראל. מה רע?

כאשר אני קורא את המצהלות בעולם הערבי על הפלישה המוסלמית הזו לישראל, הבנתי מה מתרחש כאן. המוסלמים מאפריקה יעשו את העבודה לעולם הערבי. בשביל מה לטרוח ולהילחם בישראל? מרצונה היא עוד תהפוך את עצמה למדינה מוסלמית.

צריכים לזהות יותר ויותר: "התוקפנות הפאסיבית". זהו כלי שעושה שימוש בליברליות של הצד החזק כדי להביך ולבלבל אותו. אותם ארגונים ידברו תמיד על המהגרים כחלשים ואומללים, כאילו מישהו הכריח אותם להגיע לכאן, תוך שהם מציגים את משטרת ההגירה (שדווקא לא עושה הרבה) ואת גופי האכיפה כחזקים וכמרושעים.

מעכשיו עלינו להבין: התוקפנות הפאסיבית היא תוקפנות חמורה יותר מזו האקטיבית, משום שהיא ערמומית, ועושה שימוש לרעה ביתרונות ובחששות שלנו. למשל, מאיימים במרומז שאם ישראל לא תקלוט עוד מהגרים, יביכו אותה בעולם, במסגרת ה"דה-לגיטימציה", כמדינה גזענית, מה אתם יודעים. (המוזיקה: מתוך הסרט "גאנדי", 1982, וזהו הקטע של מצעד המלח. יוצרי המוזיקה: ראווי שנקר וג'ורג' פאנטון). ארץ אהובה, את במתקפה.

הארגונים שותקים עכשיו שתיקה רועמת,

כדי לאפשר כניסה של כמה שיותר מהגרים מוסלמים לישראל, ואז יתחילו את המאבק המשפטי לאיזרוחם כאן. בשלב הזה הם עסוקים בהחדרה של מאסות גדולות ככל האפשר, והרתעת הרשויות מלפגוע בהם. השלב הבא יגיע, ועוד איך.

הצעדים הנדרשים בבהילות הם:

1. הקמת מחנה האיסוף בדרום, עליו כבר התחייבה הממשלה, והעברת אלפי מהגרים לתוכו. למה זה לא קורה? חלוקת האשרות מטעם משרד הפנים צריכה להיפסק.

2. הפסקת עבודת המהגרים בענפי המלונאות, הבנייה והניקיון. יוטלו קנסות כבדים על מלונאים שיעסיקו מהגרים. בכך תרד מייד המוטיבציה להגיע לכאן. רדיפת בצע פוגעת בקיומה של ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי.

3. העיר אילת חייבת לשבות, כדי להביא את הנושא למודעות לאומית. לא רבים יודעים מה שמתרחש שם. אין מודעות לתוקפנות הפאסיבית. אם אילת לא תעשה למען עצמה, מי יעשה?

4. המשך בניית הגדר, למרות שאינה אפקטיבית במיוחד. יש להוסיף לה תגבור מיידי של צה"ל, ונכונות לירות על מי שחודר ללא סמכות את גבולות המדינה. לשם כך קיימים גבולות.

5. מדיניות שיטתית ומאורגנת של החזרה. מן המחנה היישר אל המטוסים, תוך מתן סיוע של אלף דולר לכל מהגר החוזר לסודאן, לאריתראה או למדינות האפריקניות מהן בא.

מה שלא נעשָה עם המאמר המקורי, יוכל להיעשות עכשיו. אך מה שלא ייעשה עכשיו לא יוכל להיעשות עוד.

המזימה להפוך את ישראל למדינה עם אחוז מוסלמים גבוה, ובכך לחסל את הריבונות היהודית שכאן, הולכת ומתפתחת.

יתכן ונשכיל לפעול נכון ומהר, ויתכן שנשקע לתהום.

אך לאחר המאמר הזה אף אחד לא יוכל לומר בעוד כשנתיים- שלוש: לא ידעתי.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1495

מודעות פרסומת
:קטגוריותאקטואליה

Goodbye Sweden

פט קונדל – אתאיסט מוצהר וקומיקאי בריטי לשעבר – מספיד את שוודיה שהתאסלמה עקב מדיניות ההגירה המוסלמית וריבוי התרבויות חסרות הרסן, משבח את היהודים, ומדגיש שהשנאה ליהודים נסובה בגלל הקוראן שאפילו אינו מזכיר את הפלסטינים.

:קטגוריותאקטואליה

מדינת ישראל נכבשת בהליכה

צו המילואים שנחת בתיבת המכתבים שלי בישר על ארבעה שבועות מילואים בקו הגבול המצרי.

לכאורה שינוי מרענן מהתעסוקות באזור יהודה ושומרון וגבול הרצועה, להם הורגל הגדוד בעשור האחרון, גבול של שלום, בסוף התעסוקה הבנתי שגבול השלום הזה מייצר בעיות קשות למדינה יותר מאשר גבולות העימות (לבנון וסוריה). חלק ממשימות הגדוד הייתה מניעת הסתננות גבול, לאחר שלושה שבועות תעסוקה "קלט" הגדוד   388 מסתננים(כמעט שווה ערך למספר הנוסעים במטוס ג'מבו), העובדה של אי עמידה במשימה גרמה למפקדי הגדוד תחושה קשה של כשלון.

על תופעת הפליטים/המסתננים/מהגרי עבודה/פולשים(בחר הגדרה) נכתב רבות,אך שלושה שבועות של התעסקות אינטנסיבית עם התופעה תרם לי להבנת הבעיה ממקור ראשון ללא תיווך של אמצעי התקשורת.

בנקודת זמן מסוימת כשראיתי את כמות המסתננים הרגשתי כמו חקלאי המנסה לעצור נחשול ארבה המגיע מהמדבר לארץ הנושבת באמצעים מגוחכים כהקשה על פח.

את ההבנות(חלקם ידועות) שרכשתי ממראה עיניים ,תחקור המסתננים(ערבית, אנגלית ועברית…)  הללו אעלה בשורות הבאות

הקלק על התמונה לכתבה המלאה…

פליטים 2012

נחשול המסתננים מהלילה מובל ע"י חיילי הגדוד לנקודת האיסוף.

 

:קטגוריותאקטואליה

מיטב השירים והזמרים ובחינם

האזן וצפה במיטב הזמרים והשירים של השנים האחרונות אצלך על מסך המחשב.

מיטב הזמרים

הקלק על התמונה שלעיל
:קטגוריותבידור, נוסטלגיה

הסמרטפון שדרוג או צרה?

האם הסמרטפון הוא שדרוג או צרה?

אי אפשר להתכחש לכך שהסמארטפונים שדרגו לנו את החיים לגמרי, אבל עכשיו, בעקבות מחקר ישראלי חדש, מתברר שהם הפכו אותנו ליצורים לא חברותיים, לא מנומסים ולא פרטיים. עובדה: מי שעדיין מסתובב עם סלולרי רגיל, מהדור הקודם, נשאר אדם טוב

קצת מצחיק לחשוב שהיו ימים שבהם היינו צריכים לקושש עצים ולהבעיר מדורה כדי לשוחח עם חבר שגר על גבעה מרוחקת. היום, בהווה הבדיוני לחלוטין יחסית לימי המדורות העליזים, כמעט כל אחד מאיתנו מסתובב עם מכשיר קטן בכיס – סמארטפון שמו, טלפון חכם – ובעזרתו אנחנו לא רק משוחחים זה עם זה, נהנים מגלישה מהירה באינטרנט ומפעילים אין-ספור יישומים, תוך כדי תנועה, בכל מקום ובכל שעה. במובנים רבים המכשירים האלה גורמים לכך שאנחנו ממש חיים אחרת. הם שינו לגמרי למשל את נורמות ההתנהגות שלנו במקומות ציבוריים וניפצו לרסיסים את האופן שבו התייחסנו עד לא מזמן לפרטיות. כך, בכל אופן, עולה ממחקר חדש, ראשון מסוגו גם ברמה העולמית, שנעשה באוניברסיטת תל אביב.

נוער סלולרי. דור האייפון.

נוער סלולרי. דור האייפון. שאטרסטוק
שקועים בעצמם

המחקר מגלה שלא זו בלבד שמשתמשי הטלפונים החכמים חיים בבועה שיצרו לעצמם, ולא אכפת להם כלל מהנעשה סביבם ואם הם מפריעים לשוהים במתחם הציבורי, אלא שהם נוטים לדבר בקול רם על ענייניהם הפרטיים ביותר במקומות ציבוריים ואף ליהנות מכך שאנשים זרים מצותתים לשיחותיהם, לעתים בעניין רב.

ד“ר ערן טוך מהמגמה להנדסת תעשייה באוניברסיטת תל אביב וד“ר טלי חתוקה מהמחלקה לגאוגרפיה, השותפים למחקר המעניין הזה, השוו את התנהגותם של משתמשי טלפונים סלולריים מהדור הקודם לזו של בעלי הסמארטפונים. בסך הכול נכללו במחקר 150 צעירים, בני ,32-20 מחציתם השתמשו בטלפונים הרגילים ומחציתם בסמארטפונים. הם נתבקשו לציין מהם השימושים שהם עושים בטלפונים במשך יממה וכן לספר מה קורה להם מבחינה נפשית כשהם שוכחים

בבית את המכשיר הקטן.

"תוך כדי המחקר הייתי עד ראייה ושמיעה לאירוע שבו כל מה שחקרנו התממש לנגד העיניים,“ מספר ד“ר טוך. "נסעתי ברכבת בשעת בוקר מוקדמת, היו סביבי הרבה אנשים, וחיילת הודיעה בטלפון החכם שלה לחבר שהיא החליטה להיפרד ממנו. כאן, מיד, עכשיו. כולם שמעו אותה. היא התנהגה ממש כמו מישהי שנמצאת בתוך בועה. זה הוכיח לי שצדקנו לגמרי: אנשים מתארים בפרטי פרטים את מחלותיהם, חושפים לאוזני כול את צרותיהם, את מאבקיהם עם פקידי הביטוח הלאומי או מס הכנסה ומדווחים לבני השיח שמעבר לקו על חוויות אינטימיות. מה שהדהים אותנו כחוקרים היה שצורת ההתנהלות החושפנית, הצעקנית, המצפצפת על האחרים במרחב הציבורי כמעט לא קיימת בקרב משתמשי הטלפונים הניידים הרגילים, הפשוטים.“

מהו המרחב הציבורי שבו נבדק הנושא?
"כל מקום אפשרי. מדשאות קמפוס האוניברסיטה, הקניון, הרחוב, הכיכר, הפארק, אוטובוסים, ספריות, רכבות וחוף הים. כל מקום הומה אדם. גילינו שבמרחב הציבורי – בשונה, אגב, מההתנהגות בבית – בעלי הטלפונים הסלולריים החכמים משתמשים בהם פי שניים יותר זמן מאשר בעלי הטלפונים של הדור הקודם. גם האחרונים הפעילו את הטלפונים שלהם, אבל למשך פחות זמן, ואם הם שהו למשל בבית קפה או בחוף הים, נותר להם יותר זמן לקריאה, לשיחה עם אחרים או לסתם רגיעה והתבוננות בנוף האנושי שסביבם. לעומת זאת, משתמשי הטלפונים החכמים היו ממש שקועים בעצמם, כלומר במכשירים שבידיהם. הם לא נפרדו מהם ולא הניחו אותם מידם, אלא לפרקי זמן קצרים מאוד. ההבדלים היו מובהקים."

ד"ר טוך וד"ר חתוקה גם הבחינו שמשתמשי הסמארטפונים מדברים בהם בקול חזק יותר. "אולי משום שלא אכפת להם להפריע לאחרים," משער ד"ר טוך.

בקיצור, מהי המסקנה שעלתה מהמחקר?
"קודם כול, שככל שטכנולוגיית התקשורת עולה מדרגה, וככל שיותר אנשים מתחברים אליה ומתחברים באמצעותה מכל מקום,   כל הזמן, הקשר שלהם עם הסביבה האנושית שלידם הולך ונחלש. מצאנו שמשתמשי סלולרי רגיל, פשוט, דבקים בהתנהגות חברתית מקובלת במקומות ציבוריים: הם דוחים שיחות פרטיות למועד שבו ישהו במקום פרטי, בבית או במשרד, ושוקלים אם בכלל ראוי להשתמש במתחם ציבורי כדי לספר לבן השיח שלהם פרטים כאלה או אחרים. השיחות שלהם בדרך כלל קצרות. לעומתם כאמור בעלי הסמארטפונים פיתחו התנהגות אחרת לגמרי, מאוד לא חברתית."
בנוסף לכך התברר לחוקרים כי בעלי טלפונים חכמים הרבה יותר קשורים רגשית למכשירים שלהם. בלעדיהם הם מתמלאים בשטף של תחושות שליליות, כפי שהעידו בשאלונים – "נתק," "בידוד," "אני מרגיש אבוד" ו"אני מתוח מדי." בעלי הטלפונים הפשוטים, לעומת זאת, אמרו שבלעדיהם הם חשו דווקא תחושות חיוביות, וטענו כי הרגישו "יותר שקטים," "יותר הרפתקנים" ו"יותר חופשיים."

צילום המחשה: רובי קסטרו

סלולרי. גורם לנו להיות פחות חברתיים. צילום המחשה: רובי קסטרו
גורם שמפרק חברה

תוצאות המחקר הישראלי אישרו תוצאות סקר דומה שנערך באחרונה באנגליה, ובסופו העזו עורכיו לכנות את הפחד להימצא ללא טלפון סלולרי "הפוביה הגדולה בעולם" (מבחינת היקפה). לפוביה הזאת יש גם   שם – נומופוביה – ומתברר שהיא משפיעה על 66 אחוז מאיתנו, לעומת 53 אחוז ממשתמשי הסלולרי לפני ארבע שנים. המחקר העלה כי אנחנו משתמשים כיום במכשיר הזה 34 פעמים בממוצע ביום ולא נפרדים ממנו גם כשאנחנו נכנסים לשירותים. הפחד מלהיות בלעדיו משותף לשני המינים ולכל קבוצות הגיל.

בימים אלה שני החוקרים הישראלים עובדים על מחקר המשך, שבו ימסרו ל100- סטודנטים מכשירי אנדרואיד )טלפונים חכמים( ובהם תיכלל אפליקציה מיוחדת שתוכננה לצורך המחקר, כזו המאפשרת מעקב בזמן אמת, באנונימיות מלאה תוך הסכמת משתתפי הניסוי), אחרי מה שמשתתפי הניסוי עושים בטלפון שלהם במשך שבוע.

כמו כן תיבדק שאלת סביבת הרעש, כלומר הקקופוניה המתמשכת שבה שוהים המשתמשים בעודם מכונסים בבועה הפרטית שלהם ומפעילים את המכשירים החכמים. "לא נתייחס לעוצמת הווליום, לדיבור הקולני, הצעקני לעתים, אבל נברר למה אנשים מתעלמים ממנו," מסביר ד"ר טוך, "למה לא אכפת להם מהרעש כשהם שקועים   בטלפונים החכמים. מה הטכנולוגיה הזאת עושה להם במרחב ציבורי רעשני, מרחב שאופייני מאוד לישראל." "לנושא הזה יש גם השלכות שנוגעות לתכנון עירוני עתידי," מוסיפה ד"ר חתוקה. "המחקר שעשינו מוכיח, במידה רבה, שנעשינו חברה שלא מתחשבת עוד באחרים, והטלפונים החכמים המחישו את זה. מה שכונה עד היום מרחב ציבורי איבד את משמעותו ואולי גם את תפקידו המסורתי. הוא יצטרך להשתנות. תחושת הפרטיות שאנשים מחפשים לעצמם פשוט נעלמה בגלל המכשירים הניידים החכמים שבידינו. משתמשי הסמארטפונים גררו את הטריטוריה הפרטית שלהם למרחבים ציבוריים ולמרחבי מעבר (אמצעי תחבורה ציבוריים), ושם הם מתכנסים בתוכה. אני חושבת שזה גם גורם שמפרק חברה אנושית, מבפנים. ההתנהגות הבין-אישית נעשית יותר וולגרית. כשהאינטראקציה החברתית יורדת, גם הסולידריות החברתית נפגעת והציות לנורמות מצטמק."

אלכס דורון – מעריב NRG

:קטגוריותאקטואליה, שונות

מהצהרת כורש ועד הסוגיה האירנית

בשנת 1879 נמצא בחפירות ארכיאולוגיות גליל חימר בגודל כדור רוגבי אשר זוהה כהצהרת כורש מלפני 2600 שנה. הצהרת כורש בצורת גליל חימר מכוסה בכתב יתדות אכדי, שבור ומפורר, הינה סמל חזק לסובלנות ורב-תרבותיות. בהרצאה מרתקת זו ניל מקגרגור, מנהל המוזיאון הבריטי, עוקב אחר 2,600 שנות היסטוריה במזרח התיכון בעזרת חפץ יחיד זה.

:קטגוריותאקטואליה, שונות
%d בלוגרים אהבו את זה: