ארכיון

Archive for אוגוסט, 2012

שנות הארבעים והחמישים – נעים להזכר…

נעים להזכר

שנות החמישים

הקלק על התמונה שלעיל לצפיה באוסף תמונות משנות הארבעים וחמישים
מודעות פרסומת
:קטגוריותנוסטלגיה

שירים ומערכונים באידיש

 

לכל אוהבי האידיש אוסף שירים ומערכונים באידיש. זהו אוסף בל ישכח ממיטב המבצעים הכולל בין היתר: הביטלס שרים באידיש, מערכונים בכיכובם של שמעון דז'יגן, יעקב בודו ועוד. לצפייה, הקלק על כל אחד מהקישורים שלהלן.


אוסף שירים באידיש – חלק א


אוסף שירים באידיש – חלק ב


אוסף שירים באידיש – חלק ג


אוסף שירים באידיש – חלק ד


אוסף שירים באידיש – חלק ה

:קטגוריותבידור

להפיל את ההליקופטר

המגמה הבולטת בהורות היום היא "הורי הליקופטר", שלא מפסיקים לרחף מעל הילדים, לגונן ולסייע בכל אינטראקציה שלהם עם העולם. מחקרים טריים חושפים כעת את המחיר הכבד שמשלמים הילדים על חיים עם הורה שרק רוצה לעזור

קרן צוריאל הררי

02.08.12, 09:58

הנה כמה נתונים: המרכז למחקר תעסוקה של אוניברסיטת מישיגן מצא ש־31% מההורים של סטודנטים כותבים לילדים שלהם קורות חיים. 17% משתתפים איתם או במקומם בירידי תעסוקה. 12% מתאמים להם ראיונות עבודה. 9% מנהלים בשבילם את המשא ומתן על השכר במקום העבודה המיועד. 4% אפילו באים עם הילדים שלהם, בני 20 ומשהו, לראיון העבודה ומשתתפים בו איתם. הילדים, מצדם, משתפים עם זה פעולה בשמחה. מחקר של אוניברסיטת ווסט וירג'יניה מ־2010 מצא ש־86% מהסטודנטים חשבו שראוי שהוריהם ייעצו להם מה ללבוש לראיון, 30% חשבו שראוי שהוריהם יגיעו לעיר שבה מתקיים הראיון, ו־12% חשבו שראוי שהוריהם יקבעו להם ראיון עבודה, ימלאו עבורם שאלונים או ישתתפו בראיון עצמו. לפי מחקר אחר, 57% מרוצים מרמת המעורבות של הוריהם ו־28% היו שמחים שהם יהיו מעורבים אף יותר.

פסיכולוגים קוראים לזה "הורות הליקופטר" – קשר סימביוטי בין ההורים לילדים, שבו האבות והאמהות מרחפים מעל ילדיהם, מגוננים עליהם, מתערבים בכל דבר שהם עושים, מקבלים החלטות עבורם ומסירים מדרכם כל מכשול. כל ההורים רוצים להגן על ילדיהם ולעזור להם, אבל אצל הורי ההליקופטר, סגנון הורות שמתחזק בשני העשורים האחרונים, אין שום מידתיות. הם לא יכולים לסבול את המחשבה שלילד שלהם יהיה קשה. הרעיון שהוא ייכשל במשהו שובר את לבם, והשאיפה שיצליח הופכת אותם לאגרסיביים. הכוונות שלהם טובות, אבל הם עושים הכל בהגזמה: יותר מדי עוזרים, מגוננים, מכוונים, מתערבים, מנטרים, שולטים, שומרים, מחליטים, מנווטים.

אין עדיין מספיק אומדנים כמה מההורים בעשורים האחרונים הם כאלה, אבל אפשר לראות אותם בכל מקום, מנהלים את האינטראקציה של הילד עם העולם בכל גיל: מתערבים בריבים שלו בגן, בוחשים בניהול בית הספר, מתווכחים עם מורה על ציון בתיכון, מתקשרים למפקד בצבא, יושבים על רשימת הקורסים לבחירה באוניברסיטה, מנהלים לו את חשבון הבנק. רק כדי לעזור ולהקל.

אפשר להבין את הרצון הזה, בעולם תחרותי שבו הילדים נדרשים ליותר, וההורים ממוקדים באושרו של הצאצא וחרדים מפני כל סכנה גדולה או כאב קטן. אבל שורה של חוקרים מובילים חושפים כעת כי הרצון הטוב מוביל לנזק גדול: מחקרים מקיפים מהשנים האחרונות מצביעים על כך ש"הורי ההליקופטר" המתרבים מגדלים "דור של סמרטוטים" (בהשאלה מספר בנושא). צעירים נרקיסיסטים, תבוסתנים ותלותיים, שרבים מהם מאובחנים כחרדתיים ודיכאוניים. הכישורים החברתיים של ילדי ההליקופטר פגומים, כושר ההסתגלות שלהם נמוך מאוד ותחושת הקורבנות מפותחת. הם לא מסוגלים לקבל החלטות בעצמם, לחשוב בצורה יצירתית או לעשות משהו בלי הנחיות מדויקות מההורים, המורים או הבוסים שלהם. ולרובם אין שמץ של מושג שההורים שלהם, שכל כך רוצים לעזור, גם פוגעים בהם לא מעט בדרך.

צילום: מאיר אזולאי

הורים מלווים את ילדיהם, לוחמי תותחנים, בקילומטרים האחרונים של מסע הכומתה
צילום: מאיר אזולאי

להמשך הכתבה המלאה ותגובות קוראים ראה אתר כלכליסט

:קטגוריותאקטואליה

זה מדעי – הפתרון הוא חברותא!

אחרי 17 שנים בארה"ב החליט פרופ' משה בר, מומחה בעל שם עולמי בחקר המוח בתחום הקוגניטיבי, לחזור ארצה ולהיות כאן עם מכרים וידידים.
………………………………..
נושא מחקרי שבו מתרכזת מעבדתו של פרופ' הוא הירידה בזיכרון בקרב אנשים מבוגרים. image

"הורינו הקשישים חושבים ,שהם יכולים לפתור את בעיית הירידה בזיכרון רק בעזרת פתרון תשבצים וסודוקו, קריאת ספרים ולימוד למשל של השפה הסינית, או לנגן בפסנתר", הוא אומר, "הם תולים תקווה שכאן הם ימצאו מזור לדמנציה – המחלה שמתבטאת בהידרדרות בזיכרון, אבל ההערכה המקובלת כיום היא שכדי להתמודד עם הירידה בזיכרון צריך לא רק "לאמן את המוח" באמצעות לימוד, אלא גם לשלב שינויים באורחות החיים. .

התחושה שלי ושל חוקרים רבים אחרים שעוסקים במוח האנושי היא שקריאת ספרים ,לימוד השפה הסינית, פתרון סודוקו או משחק ברידג' פעם בשבוע אכן עוזרים – אבל רק באופן מוגבל.

מה שכן – וזו תגלית חשובה מאוד – המלחמה באובדן הזיכרון משיגה תוצאות משמעותיות יותר כשמתחזקים קשרים חברתיים ומצויים בפעילות חברתית".

איך אתה מסביר את זה?

"מתברר שמבוגרים הנוטים להסתגר בבית ולא יוצאים לפגוש חברים ומכרים על בסיס קבוע מאבדים את הזיכרון שלהם בקצב מואץ – ולא משנה אם יפתרו חידות ותשבצים.

מספיק להסתכל בעיניים המבריקות של אותם אנשים מבוגרים כשהם חוזרים לבתיהם מפגישות עם מכרים וחברים כדי להבין עד כמה האינטראקציה החברתית הזאת חיונית. אנחנו שוכחים לפעמים שהאדם הוא חיה חברתית ויחסים וקשרים עם בני אדם אחרים חשובים לא רק כדי להעביר את הזמן בנעימים, אלא גם כגירוי למוח וככלי לשיפור הזיכרון.

מצטברים לאחרונה עוד ועוד דיווחים ממחקרים מדעיים על אזורים מוחיים שהם מפותחים יותר אצל אנשים שמתחזקים רשתות חברתיות ענפות יותר, ושמוחם של אלו פלסטי וגמיש יותר בתפקודיו וביכולת הלמידה שלו".

אז הפתרון הוא חברותא!!!הכל בחברותא!!! לאכול בחברותא, לבלות בחברותא, לקרוא ספרים ולדבר עליהם בחברותא, לשחק משחקים בחברותא, לטייל בחברותא ועוד ועוד…הכול בחברותא!!!

:קטגוריותמדע

ריחוף ונעילה קוואנטית

ריחוף ונעילה קוואנטית – פריצת דרך מדעית!
מאת: בועז מזרחי

בעוד מדענים מחפשים אנרגיה חלופית לכלי רכב, יכול להיות שכל המחקר הזה כבר לא יהיה רלוונטי כשיפתרו את הבעיה. הסיבה לכך היא שמדענים הצליחו לגרום לאובייקטים לרחף באוויר. כעת נותר רק למצוא דרך ליישם את זה בחיי היומיום. מלבד מכוניות מעופפות, כמו בסרטי המדע הבדיוני, לטכנולוגיית הריחוף והנעילה הקוואנטית יכולים להיות אין ספור שימושים ויישומים, כל מה שצריך זה יצירתיות ודמיון. נסו לחשוב עד כמה ישתנו חיינו לו אפשרות הריחוף תהיה זמינה, פשוטה וזולה?

ומי אחראי לכל זה? כמובן מדענים ישראלים! זה 15 שנים שהתופעה נחקרת באוניברסיטת ת"א ורק לאחרונה הושגה פריצת הדרך, שבאופן משעשע התגלתה במקריות בשל התערבות בין החוקרים. ד"ר בועז אלמוג, חבר בצוות המחקר, מסביר ומדגים את התופעה בכנס בינלאומי. אתם הולכים להיות עדים לנס בהתרחשותו!

:קטגוריותמדע

סוללה חשמלית שתגמול את העולם מנפט

clip_image001

הפרויקט הסודי של ישראל: סוללה חשמלית שתגמול את העולם מנפט

התקציב: 45 מיליון שקל ל-4 שנים ■ החסות: משרד ראש הממשלה ■ המסגרת: ארבע אוניברסיטאות ■ כוח האדם: 100 חוקרים ב-12 צוותים ■ התכלית: הפחתת התלות העולמית בנפט ■ היעד: פיתוח סוללה לרכב חשמלי ולאגירת חשמל עד 2015

16.05.2012 09:17

מאת: איתי טרילניק

בהליך שקט, נטול סיקור תקשורתי, סימנה באחרונה ישראל עבור קהילת המחקר האקדמי יעד לאומי אסטרטגי חדש: פיתוח סוללה. לא סתם סוללה, אלא כזו שתוכל להניע רכב חשמלי למרחק של 500 קילומטר בלי טעינה, או לאגור חשמל שיוצר באנרגיית השמש.

clip_image002לפני חודש כונן בישראל המרכז הלאומי להנעה אלקטרוכימית, שיושק פומבית בסוף החודש. המרכז יתוקצב בארבע השנים הקרובות ב-45 מיליון שקל. הוא יאגד 12 קבוצות מחקר, שבהן כ-100 חוקרים מארבעה מוסדות אקדמיים – אוניברסיטת תל אביב, הטכניון, אוניברסיטת בר אילן והמרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון. מטרת המרכז היא לתקצב מחקרים ופיתוח של טכנולוגיות חדישות לאגירת חשמל.

"לנפט אין עתיד, הן מבחינה פוליטית והן בגלל המחסור שיהיה בו", אומר יו"ר המרכז, פרופ' דורון אורבך, מהמחלקה לכימיה באוניברסיטת בר אילן.

"יש מהפכה מחשבתית שמתחילה אצל הפוליטיקאים, מחלחלת לחברות הרכב ויורדת לחברות הסוללות – הולכים על רכב חשמלי. למעשה, כבר עכשיו ניתן להשתמש בו כי טווח נסיעה של 150 ק"מ מתאים למשל לישראלי הממוצע – ובכל זאת אנחנו רוצים להגדיל אותו".

המצברים – טכנולוגיה של 100 שנה

clip_image004

"ההצלחה הגדולה ביותר של האלקטרוכימיה המודרנית היא סוללת הליתיום הנטענת, ליתיום-יון", מסביר אורבך. "זו סוללה טובה מאוד בעבור מכשור אלקטרוני, אבל כדי להניע בעזרתה מכונית צריך הרבה סוללות כאלה.

כיום, סוללה כמו זו שמתקינה חברת בטר פלייס שוקלת 300 ק"ג, ומספקת אנרגיה לנסיעה של כ-150 ק"מ. אנחנו רוצים להגדיל את טווח הנסיעה בלי להוסיף משקל ונפח לסוללות".

כדי לפרט את הפתרונות שמחפשים במרכז המחקר, מסביר קודם אורבך כיצד פועלת סוללה: "המטבע העובר לסוחר בכימיה הוא אלקטרונים. המתכות הן יסודות שנותנים אלקטרונים, ואל-מתכות לוקחות אלקטרונים. ברגע שיש מגע בין יסוד שנותן אלקטרונים ליסוד שאוהב לקבל אלקטרונים, נוצרת זרימה של אלקטרונים.

בכימיה רגילה, היסודות נמצאים במגע ישיר. באלקטרוכימיה היסודות מופרדים במעין חוט שמעביר אלקטרונים. את החוט אפשר להעביר דרך מקלט רדיו, נורה או מכונית חשמלית, ובכך להכריח את האלקטרונים לעשות עבודה חשמלית".

הבעיה המרכזית, לדברי אורבך, היא משקל הקטבים של הסוללה, שבהם מרוכזות התרכובות שנותנות ומקבלות אלקטרונים. בקטבים אלה נצברים יוני הליתיום – שכמותם קובעת את יכולת הסוללה להכיל אנרגיה. בסוללה רגילה הקוטב שמוסר אלקטרונים (השלילי) מורכב מגרפיט, ואילו הקוטב הקולט אלקטרונים (החיובי) מורכב בדרך כלל מתחמוצת מנגן. קבוצות המחקר בעולם מנסות למצוא חומרים קלים יותר עבור הקטבים הללו.

במרכז מפתח צוות חוקרים סוללה שבה הגרפיט מוחלף בסיליקון, והמנגן מוחלף בגופרית. כך, כל קוטב יכול להכיל הרבה יותר אטומי ליתיום, וקיבולת הסוללה עולה. "הסוללה שאנו מפתחים תכיל לפחות פי שניים מטען חשמלי מאותה יחידת משקל", צופה אורבך. "המשמעות היא, שאם סוללה ששוקלת כ-300 ק"ג מספקת אנרגיה לנסיעה של 150 ק"מ, עם הסוללה החדשה אפשר יהיה לנסוע 300 ק"מ בלי להוסיף משקל".

אורבך מספר כי טכנולוגיה חדישה יותר, הנמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים, ומנסה להקטין את משקל הקוטב החיובי – באמצעות שימוש בחמצן שבאוויר. "המאבק שלנו כרגע הוא לאפשר לתהליך הזה להתרחש באופן מחזורי. אם נצליח, מקור מחצית החומר הפעיל יהיה האוויר, וכך נוכל לייצר סוללות בחצי משקל או אפילו ברבע משקל, לאותה כמות אנרגיה. סוללה של 300 ק"ג תספיק אז לנסיעה של 500 ק"מ", אומר אורבך.

איך מנצלים את אנרגיית השמש בלילה?

בעיה נוספת שבה נתקלות כיום יצרניות הרכב החשמלי היא קצב הפריקה המוגבל של הסוללה. כלומר – שחרור אנרגיה רבה בטווח קצר, כמו שנדרש בהאצה של מכונית. לשם כך, מפתחים במסגרת המרכז סופר-קבלים, המסוגלים לספק את האנרגיה במהירות הרצויה. "הם מורכבים מחומרים פחמניים בעלי שטח פנים גדול מאוד, עד 2,500 מ"ר לגרם. אם מפעילים מתח, זה קבל שיכול לצבור הרבה מאוד מטען חשמלי שניתן לשחרר מהר", מספר אורבך.

פיתוח כזה אמור לתת מענה לאחת הסוגיות הבוערות כיום בעולם המדעי – אגירת אנרגיה. סוללות מתקדמות יכולות להקטין את התלות שלנו גם בדלק כמו פחם וגז טבעי המשמשים לייצור חשמל. שמש ורוח, למשל, אינן עומדות בהכרח לרשות תחנות הכוח באופן רציף ולכן אגירת אנרגיה היא אחד החסמים העיקריים שעומדים בפני ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות.

"סופר-קבלים יכולים להיות פתרון טוב לאחסון חשמל סולארי בלילה, כי על הקרקע אין מגבלה של משקל או נפח", אומר אורבך. לדבריו, המגבלה הגדולה בנושא האחסון היא מספר מחזורי הטעינה והפריקה שבהם יכולה סוללה לעמוד. כדי לפתח מערכות אחסון אנרגיה שמשק חשמל שלם יוכל להסתמך עליהן, נדרשות מערכות המסוגלות לעמוד באלפי מחזורים יומיים כאלה לפני שידרשו טיפול או החלפה. סופר-קבלים, שהשחיקה בהם אפסית, יכולים להתאים למשימה זו.

השלב הבא במחקר יהיה שיפור המצברים המוכרים במכוניות של ימינו, המתבססים לדברי אורבך על טכנולוגיה בת יותר מ-100 שנה (מצבר עופרת-חומצה). "סוללה של רכב נותנת כמה מאות מחזורים ומתה. זה לא מספיק, כי אי אפשר להסתמך על סוללות שצריך להחליף כל שנתיים-שלוש. אבל אם משלבים בה חומרים מתקדמים, ניתן להגדיל את מספר המחזורים לכמה אלפים, ואז מקבלים סוללה שתספיק ל-10-15 שנה. זה כבר סביר", מסביר אורבך.

60% מהנפט העולמי – לתחבורה

כינון תוכנית פיתוח הסוללה הוא אחד הצעדים במסגרת התוכנית הלאומית להפחתת התלות העולמית בנפט לתחבורה, שאושרה בינואר אשתקד בממשלה ותוקצבה ב-1.5 מיליארד שקל עד 2020.

clip_image005התוכנית, שמנהל משרד ראש הממשלה, נהגתה בידי המועצה הלאומית לכלכלה בראשות פרופ' יוג'ין קנדל, ונועדה לתמוך במחקר ובפיתוח של תחליפי נפט בתחבורה, כמו שימוש בדלקים ביולוגיים, תחליפי דלק מגז, רכב חשמלי והגברת הנצילות במנועים.

עד כה לא צברה התוכנית תאוצה רבה בשטח, ואף היא נתקלה בקשיים ביורוקרטים. רק בחודש הקרוב צפוי להתמנות מנהל רשמי ראשון ליישום התכנית. המנהל בפועל כיום הוא סגנו, הכלכלן שגיא דגן.

המרכז הלאומי להנעה אלקטרוכימית הוא לפיכך רק אחד מבין כמה אפיקים שנועדו למצוא תחליף לשימוש בדלקים מבוססי נפט לתחבורה – והשני שמוקם לצד המרכז לביו-דלקים. ההחלטה על התוכנית להפחתת התלות בנפט התקבלה לאור הערכות כי מחירי הנפט ימשיכו להאמיר בשנים הבאות בעקבות הביקושים הגואים בעיקר בהודו ובסין, ויביאו להגברת התלות האסטרטגית המסוכנת של מדינות המערב במדינות לא דמוקרטיות ואף עוינות לישראל, השולטות במאגרי הנפט המידלדלים.

הנפט ותוצריו הם רכיב מהותי בכלכלה המודרנית בגלל התלות בהם בענפי התחבורה והתעשייה. כ-60% מהנפט המופק בעולם משמשים להנעת כלי רכב, ולפיכך מתמקדת התוכנית בתחליפי נפט לתחבורה. התוכנית שואפת להרחיב לא רק את המחקר האקדמי בנושא, אלא גם את יישומו בפועל.

לשם כך, כוללת התוכנית גם הקמת מרכז סיוע וייעוץ רגולטורי לחברות המעוניינות לבחון טכנולוגיות חדישות בישראל, מימון של עד מיליון דולר לפיילוט, ואף הקמת קרן הון סיכון ממשלתית שתשקיע במיזמים הנבחרים 33% מההון – עד 8 מיליון דולר לפרויקט.

%d בלוגרים אהבו את זה: