ארכיון

Archive for ספטמבר, 2015

אז מה באמת רוצים הפלשתינים?

אז מה באמת רוצים הפלשתינים? – האמת הנוקבת מפיו של עיתונאי ופעיל זכויות אדם אמיץ ויוצא דופן

באסם עיד, פעיל זכויות אדם פלשתיני (כזה אמיתי, לא כזה שמקבל אתנן מכל מיני ארגונים), עיתונאי ופרשן פוליטי, מציג נקודת מבט יוצאת דופן ובלתי נשמעת על הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

בראיון לטלוויזיה הניו זילנדית הוא מדבר על מהות הסכסוך הפלשתיני-ישראלי, על BDS, האו"ם, התקשורת העולמית, על מדינות ערב ועל השאלה מה סדר העדיפויות ומה רוצים מרבית הפלשתינים אתם הוא משוחח.

מודעות פרסומת
:קטגוריותאקטואליה

להבין את דאע"ש

להבין את דאע"ש

מה בעצם דאע"ש רוצים להשיג, איפה אנחנו חשופים מולם, איזה טעויות נעשו, ומה הדבר הכי אכזרי שהם חוללו עד היום. שיחה עם איתי אנגל, האיש שמלווה את הארגון הכי מפחיד בעולם כבר מרגעיו הראשונים לפני יותר מעשר שנים

צליל אברהם | מגזין mako | פורסם 17/09/15 18:11

clip_image001

"לא נגמור את דאע"ש תוך יום. זה תסריט שהיה לגבי חיזבאללה, ולא הצלחנו". איתי אנגל | צילום: יונתן בלום

כדי להתחיל להבין את דאע"ש, אומר איתי אנגל, צריך לחשוב על ג'ינגיס חאן. "הוא היה נכנס לכפר, הורג את כולם, עורף כמה מאות ראשים ובונה מהם מגדל. ואז הוא והחיילים שלו היו יוצאים מהכפר, כדי לאפשר לכל התושבים מהכפרים הסמוכים להסתובב, לראות את המגדל של הראשים הערופים, ולעשות חושבים. ג'ינגיס חאן היה מצביא גדול, אבל רוב הכיבושים שלו התנהלו בלי שהוא בכלל הגיע. האסטרגיה שלו היתה הטלת אימה. דאע"ש למדו את זה ברצינות".

רובנו יודעים להגיד שלוש-ארבע מלים על דאע"ש. זה הולך ככה: וואט דה פאק, וואט דה פאק, וואט דה פאקינג פאק. מה עוד אפשר להגיד כשאתה רואה בימי חייך איך קם הגוף שירש את הנאציזם בתפקיד התגלמות הרוע. "התגובה המיידית שלנו לדאע"ש היא 'איזה חבורה של פסיכופטים הזויים'", אומר אנגל. "והנה הטעות הכי גדולה של העולם. דאע"ש זה לא ארגון הזוי של פסיכופטים. זה ארגון מאוד מסודר ומאוד מנומק".

"התרגלנו שזוועות מנסים להסתיר"

זה נראה כאילו הם קיימים כבר שנים, אבל דאע"ש התרסקו לתוך המציאות שלנו לפני שנה וקצת בסך הכל, בבוקר ה-19 באוגוסט 2014, כשהתעוררנו אל התמונה של העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי בידי תליינו. "זה היה שוק מוחלט", נזכר אנגל בלילה בו נודע על חטיפתו של פולי. "אני זוכר שקיבלתי לילה לפני סמס שהוא נחטף, והיה ברור שניכנס לסחרור של לנסות להבין מי חטף אותו ואיך להחזיר אותו. אבל יום למחרת כבר הרגו אותו. הכל השתנה".

מה היתה הטעות של ג'יימס פולי?

"לא היתה לו טעות. הוא פשוט היה הראשון. עד שהוא הוצא להורג לא היה בקונספציה בכלל שאפשר לפגוע בעיתונאים. אם עיתונאי היה נהרג זה היה כי הוא הסתובב במקום שירו בו. ג'יימס פולי עבד לצדי במצרים, הוא היה שבוי בלוב תקופה קצרה. שחררו אותו והתנצלו. שיחפשו את העיתונאי, יחטפו ויהרגו אותו? זה לא היה קיים".

אבל מי שמתמצא קצת בחדשות חוץ, גם בימים בלי סרטוני הוצאות להורג, שם לב אליהם כמה ימים קודם. "האכזריות של דאע"ש התגלתה בטבח בסינג'אר", הוא מספר. ערך הויקיפדיה של סינג'אר הוא כחיתוך מהיר בסכין: מן המאה ה-12 ועד אוגוסט 2014 היתה סינג'אר מאוכלסת בבני המיעוט היזידי. "בשבוע אחד הם הרגו 5,000 כורדים יזידים. אנשים שתפסו ולא יכלו לברוח הם בישלו בתנורים".

clip_image002

עד שהוא הוצא להורג לא היה בקונספציה בכלל שאפשר לפגוע בעיתונאים. ג'יימס פולי

צילום: מתוך יוטיוב

מה הם עשו?

"בישלו אותם בתנורים. שמו בן אדם בתנור ענק, שאופים בו לחם, והבעירו. זה היה שוק לא רק בגלל עצם המעשה, אלא בגלל שהתרגלנו לכך שזוועות מנסים להסתיר. כל גוף לוחם, בין אם זה חמאס, צה"ל, או חיילים של פוטין שעכשיו שורפים את אוקראינה – אם קורה משהו שנראה ממש רע ינסו להצניע את זה. והנה מגיע ארגון שהאסטרטגיה שלו היא להוציא את זה החוצה ולהתפאר בזה".

מאז ההלם ההוא אנגל עסוק בעיקר בדאע"ש. הוא נובר בחומרים ישנים שצילם בסוריה ועיראק, מנסה להתחקות אחר עקבותיהם של אנשים שפגש שם, מדבר עם מקורות, קורא כל מילה שנכתבת עליהם בעולם, ומשחזר שוב ושוב איך כמה עשרות מטרים הפרידו בינו לבין גורלו של ג'יימס פולי, כשחצה את הגבול מטורקיה לסוריה ב-2013, כמעט באותו זמן, כמעט באותו מקום. בימים אלה הוא מסתובב בכל הארץ עם הרצאה מבוקשת שאלפי ישראלים מגיעים אליה בחיפוש אחר התשובה לשאלה הגדולה של הרגע, שאלה שהתשובה עליה ארוכה ומורכבת ממה שאפשר לספר כאן, אבל אפשר לפחות להתחיל: מה דאע"ש רוצים.

איך מתחילים להבין את זה?

"כדי להבין את זה צריך להבין איך הם חושבים, להיכנס עמוק לתפיסות שלהם לגבי חזון אחרית הימים, ברמת הפסוקים. זה רלוונטי כי זה מה שהם לומדים. הם יודעים שהם עושים מה שאלוהים רוצה שהם יעשו, וזה כולל אונס ועינויים".

"גדלנו על התפיסה שיש עיראקים והם רוצים להשמיד אותנו, אבל אין עם כזה"

אולי יש לנו יותר כלים להבין את הסיפור של דאע"ש ממה שנדמה לנו. זה שוב מקרה שבו ההיסטוריה המירה השפלה ועלבון של קבוצה אחת לרצח עם של קבוצה אחרת. הסיפור הזה מתחיל ב-13 בדצמבר 2003, היום בו האמריקאים לכדו את סדאם חוסיין. "זה היה האקט הכי חשוב במזרח התיכון ב-15 שנה האחרונות", אומר אנגל, אמירה שמבססת את ה-11 בספטמבר כאירוע המכונן של המאה ה-21 עד עתה, כזה שממשיך להשפיע על חיינו עד עכשיו ברמה יום-יומית. "זה האירוע שלדעתי אחראי למה שקראו לו פעם 'האביב הערבי', ולכל מה שקרה אחר כך בתוניסיה, במצרים, בלוב ובסוריה. הרעיון נולד כשהאמריקאים הדיחו את סדאם חוסיין, ולא רק זה – הם גם הנציחו את הוצאתו להורג".

כי לפני זה לא חשבו שזה אפשרי?

"כן. עד אז התחושה בעולם הערבי לגבי כל המנהיגים הערבים היתה שהם נצחיים. לא היה מישהו שאמר שיום אחד ייגמר סדאם חוסיין, או ייגמר מובראק, או אסד, או קדאפי. והם באמת שלטו עשרים שנה, שלושים שנה, קדאפי היה בשלטון 42 שנה. זה היה 'מאז ולתמיד'. הם תמיד נראו אנשים נורא חזקים, סמכותיים, ולא ראית תמונה אחת שלהם במצב של חולשה, ממש ברמה של זוויות צילום. גם להם עצמם היה ברור שהם נצחיים, כי בדיקטטורות המנהיג מוקף בחבורה של חנפנים שתמיד יגידו לו איזה עצום אתה ואיזה כיף שיש לנו אותך כמנהיג. אנשים ששומעים את זה במשך 20-30 שנה משוכנעים שהם באמת כאלה. ואז הגיע השוק".

clip_image003

"עד אז התחושה בעולם הערבי לגבי כל המנהיגים הערבים היתה שהם נצחיים". ההוצאה להורג סדאם חוסיין

צילום: גטי

זה היה אירוע משנה תודעה.

"לא רק שהאמריקאים הפילו את סדאם, הם הקפידו לצלם אותו במצב מאוד אינטימי, במערה בתכרית, כשהשיער שלו פרוע, בודקים לו את השיניים בפנס, דורכים עליו, וכולו פצוע ומיוסר ומבוהל ועם כתמי דם. הם עשו את זה בכוונה, כדי שכל העולם הערבי יראה את האדם הכי מרשים, חזק, בלתי מובס ונצחי בעולם הופך להיות אפס. אפילו כשתלו אותו הודלפו כאילו במקרה תמונות של איך מהדקים סביבו את החבל ומשחררים. התגובות בעולם הערבי היו מזועזעות, אבל הרעיון חלחל. בשנים הבאות נוספו עוד גורמים כמו כלכלה, ואינטרנט, והיה צריך רק את הגפרור שיבעיר את זה. ואז הגיע מוחמד בועזיזי והצית את עצמו. אבל הכל היה מוכן להתפוצץ".

בהרצאה שלו מראה אנגל חומרים שצילם בעיראק במשך שנים, החל משנת 2003, אז נסע בפעם הראשונה לעיראק לצורך אחת הכתבות שלו לחדשות ערוץ 2. את כל החומרים האלה הוא מקווה לערוך בקרוב לסרט אחד, שיוכל להסביר מה קרה. "רק היום אני מבין מה צילמתי", הוא אומר. "אתה מצלם, עורך וממשיך הלאה, למקום הבא. היום אני מבין שצילמתי אנשים שהיום הם בדאע"ש, שהייתי בצומת בדרך למדינה האיסלאמית".

איך זה נראה אז?

"זאת היתה תקופה מאוד אופטימית", הוא אומר. "היתה מחשבה שאולי העידן של עיראק כאויב נגמר. הדבר היחיד שהעיב על זה היה הפגנות של החיילים של סדאם שמילאו את הרחובות".

הצבא הישן שכבר לא היה רלוונטי.

"נכון. הצבא הזה התפרק, והאמריקאים החליטו להקים במקומו צבא אחר – הצבא העיראקי החדש. והם עשו דבר מאוד אמריקאי: הם חילקו את העולם לטובים ורעים. הם החליטו שכל עיראקי שירצה יוכל להתגייס לצבא החדש חוץ מקבוצה אחת של אנשים: מי שהיה בצבא של סדאם. כך התחיל כל מה שאנחנו רואים. קבוצה של רבע מיליון אנשים שיש להם נשק, שיודעים להיות חיילים, ושדחקו אותם הצידה. הותירו אותם מרירים, מושפלים, ולא פחות חשוב – מובטלים, כי משכורת חודשית לפעמים חשובה יותר מאידיאולוגיה".

אף אחד לא חשב שזה מסוכן להשאיר ברחובות חיילים בלי צבא?

"הרושם היה אז שארצות הברית והממשלה החדשה של עיראק מנהלות את העניינים, ואם מישהו לא נעים לו שיצעק, אבל לא יקרה מזה שום דבר. כמו שבזמן המהפכות במזרח אירופה היו קומוניסטים שצעקו, אבל אלה היו צעקות אחרונות לפני שזה הופך להד קלוש בהיסטוריה, והן גוועו. כאן זה לא גווע. מכאן התחילה תנועת ההתנגדות. השם דאע"ש יישמע לראשונה רק הרבה שנים קדימה".

כדי להבין איך התפוררה עיראק ואיך הצבא של סדאם הפך, פחות או יותר, לדאע"ש. צריך לדעת עוד שתי עובדות על עיראק. 1. היא מורכבת – צריך לומר, בעצם, היתה מורכבת – מסונים, שיעים וכורדים. 2. הם שונאים אחד את השני. "גדלנו כישראלים בבית ספר ובצבא על התפיסה שיש עיראק, ויש עם עיראקי, והם אויבים שלנו ורוצים להשמיד אותנו, אבל אין באמת דבר כזה. שאלתי פעם שיעים בנג'אף איך הם כעיראקים מרגישים עם זה שסדאם חוסיין נפל. הם אמרו – 'מה זה? איך קראת לי? אל תקרא לי עיראקי, אני שיעי'. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שמשהו במושג עיראק היה מלאכותי כל השנים. שהיא מתפרקת.

clip_image004

"הצבא הירדני לא יכול להילחם בדאע"ש, נקודה. הרבה מהחיילים שלו פשוט יערקו". איתי אנגל

צילום: יונתן בלום

"עיראק היתה יצירה מלאכותית שיצרה בריטניה אחרי מלחמת העולם הראשונה. היא קיבצה שלוש קבוצות שהזהות המומצאת המשותפת שלהן היתה יכולה להתקיים רק כשמישהו כמו סדאם החזיק את הזהות הזאת בכח. ברגע שאין סדאם התגלה הסוד הגדול – שאין בכלל דבר כזה עיראקים".

מתי הבנת שקורה כאן משהו שעוד לא ראינו?

"ב-2005 הבנתי בפעם הראשונה שמשהו לא הולך. הייתי שוב בעיראק, וראיתי את האימונים של הצבא העיראקי החדש: מפקד מארינס אמריקאי מעביר שיעור נשק לחיילים שיעים, ומתרגם את השיעור מתורגמן כורדי. המתורגמן הכורדי היה חבר שלי, והוא גילה לי בסוד שהוא לא תמיד מתרגם נכון, כי הוא לא רוצה שהשיעים יתפסו את זה. הוא ידע שבבוא היום הוא יילחם למען כורדיסטן החופשית, והשיעים האלה יהיו נגדו. אז הבנתי שהאמריקאים נותנים לשיעים הון של כסף, טנקים של אברהמס שהיו אז הכי טובים, ומחמשים צבא עיראקי, בזמן שכבר אין עיראק".

וזה הצבא שאמור היה למגר את דאע"ש.

"כן. ואם פה אצלנו ביחידה קרבית כל חייל יודע שהחבר שלו יתאבד בשבילו, אז כשיש לנו בגדוד אחד סוני, שיעי וכורדי כל אחד פוחד שהשני יהרוג אותו. כשהם ראו את דאע"ש הם פשוט התפרקו וברחו".

איך זה התגלגל לסוריה?

"בהתחלה לא היה דבר כזה, היו 'המורדים'. היו מורדים יותר מתונים ויותר קיצוניים. ואז הגיעו כל מיני עדויות על דאע"ש אבל אף אחד לא שם לב, כי באותה תקופה היו בעיראק ובסוריה עשרות מיליציות, ארגונים ותת מיליציות. אז יש ג'בהת אל נוסרה ויש דאעולת איסלמיה, למי אכפת. התוהו ובוהו הזה הוא גן עדן לדאע"ש. באותה דרך בלוב, מדינה שהתפרקה לחתיכות, דאע"ש משגשג. יש להם אחיזה ברוב חצי האי סיני".

"בגלל שאני לא מאצ'ו מדברים איתי יותר"

אנגל כבר בן 47. הוא מדבר בעדינות, בקול רך, מתעקש לשמור על מתינות, להימנע מאמירות חד משמעיות או לנחש מה יהיה בעתיד. המראה הנערי המפורסם שלו, שגורם לך לרצות לצעוק אל המסך "שמישהו יוציא את הילד הזה משם", התעמעם מעט. "פעם חשבתי שזה חסרון, אבל מאוחר יותר הבנתי שזה יתרון אדיר. יש עיתונאים וצלמים שנראים בעצמם כמו חיילים קרביים, עם כל מיני ז'קטים ודגמ"חים וניטים ואזיקונים וכיסים ואולרים, נראים כמו משהו נורא מפחיד. אם את מגיעה למקום שיש בו אונס שיטתי ומישהו כזה מתקרב לאישה – היא בורחת ממנו. עליי אי אפשר להגיד שאני מאיים. זה לא שאני מתקרב לאנשהו ואומרים 'וואה וואה, הוא יפרק את כולנו'. אין לי את זה. בגלל שאני לא מאצ'ו מדברים איתי יותר".

הוא נוסע פחות מבעבר; אזורי הסכסוך נעשו מסוכנים יותר, פניו מוכרים יותר. בעידן האינטרנט קשה לחצות גבול בלי שיגלו מי אתה. הוא עושה רק סרט או שניים בשנה, ובין לבין מלמד הרבה. ב-24 השנים האחרונות רגליו דרכו כמעט על כל אדמה שבערה בעולם, ביקר בבוסניה, באפגניסטן, פקיסטן, צפון אירלנד, קונגו, רואנדה ולבנון. הוא חבר בקבוצה שמסייעת לנשים שנאנסות במזרח קונגו. לא מוכן להתחייב ש'המדינה האיסלאמית' היא המקום הכי נורא על פני כדור הארץ היום, אבל גם הוא אומר שדאע"ש זה משהו שהוא ועמיתיו לא ראו בעבר. "ככתב וכעורך חדשות חוץ כיסיתי קונפליקטים בעולם מ-91'. פה יש משהו שאין לו אח ורע במידת השפעה שלו ובאכזריות שלו. גם לנו כעיתונאים שמתעסקים עם הנושא זו היתה הפתעה מוחלטת".

clip_image005

מה שהתחיל את תנועת כדור השלג. 11 בספטמבר

צילום: משה בורסוקר לAP

מה אנחנו מפספסים?

"דאע"ש כבשו בארבעה וחצי חודשים שטח גדול יותר מבריטניה. זה אומר מבחינתם שאלוהים עוזר להם. במשך מאות שנים היתה חליפוּת איסלאמית ומאות שנים קדימה תהיה חליפוּת איסלאמית, וזה שיש מדינות לאום באמצע זו רק חריגה קטנה שצריך להשיב לקדמותה. בכתבה שלי מסוריה אני מראיין שבוי של דאע"ש, בחור שערף 70 ראשים. הוא הסתכל אליי ואמר: אני משתמש בסכין קהה כדי שהקרבן יסבול יותר".

נו, זה רק סדיזם. אין הסבר לדבר כזה.

"ככה גם אני חשבתי – איך מכל האנשים בעולם יוצא לי לשבת מול הפסיכופת הסדיסט הכי גדול. אחר כך חשבתי על זה ודיברתי עם עוד אנשים ומאמינים – בעיניו באמת ובתמים הוא עושה את מה שאלוהים היה רוצה שהוא יעשה כדי להיות אדם יותר טוב. עם כל הכבוד להכשרה הקרבית, כל ג'יהדיסט שמתגייס עובר קודם כל חודש של קורס שריעה (הדין האיסלמי) וזה שריעה לא כפי שרוב המוסלמים בעולם מפרשים, אלא כפי שדאע"ש מפרשים. שטיפת המוח היא טוטאלית".

מה הם מרוויחים?

"אנחנו מדברים על הרג ועריפות ראשים אבל יש שם עולם די מסודר. בחליפוּת צריך לדאוג לאזרחים, צריך לדאוג למגורים, למשל. בן אדם לא צריך להרוג את עצמו בעבודה כדי שתהיה לו דירה – הוא מקבל את הדירה. היום מי שמתגייס מקבל דירות ונכסים שנלקחו מכופרים. חבר'ה בסוריה שאני מדבר איתם עברו הרבה כיבושים, ובדרך כלל מי שכבש ניצל את מעמדו והיה מושחת. הוא גנב נכסים, לקח מכוניות, השתלט על באר נפט, קבע חוק שכל הבשר הטוב יגיע אליו. הגיעו דאע"ש – אין דברים כאלה. אנשים רועדים מפחד, השחיתות נפסקה".

אתה לוקח אותם מאוד ברצינות.

"הם מספקים את הסחורה".

הם אף פעם לא נלחמו בצבא אמיתי.

"מי אנחנו שנחליט מי צבא אמיתי? הצבא שאמור היה לגמור אותם היה אותו צבא עיראקי חדש שהאמריקאים הקימו. לא רק שהוא צבא אמיתי, של מדינה ריבונית, הוא צבא שקיבל מהאמריקאים את מיטב הטנקים, כלי הנשק ואמצעי הלחימה כדי להיות הצבא הכי חזק במזרח התיכון אחרי צה"ל. הצבא הזה היה אמור לפרק את דאע"ש ברגע שהם הרימו ראש. הם ברחו".

אוקיי, אבל צה"ל, לצורך העניין? הוא יגמור אותם ביום.

"צה"ל לא יגמור אף אחד תוך יום. אלה תסריטים שהיו לגבי חיזבאללה, שהם קטנים עשרות מונים מדאע"ש, ולא גמרנו אותם. לא הצלחנו. לא שזה אומר שהם מסכנים את ישראל. הם לא יכבשו את ישראל, הם לא יכולים פרקטית בכלל לכבוש את ישראל. הדברים הרעים שיקרו בגללם יכולים להיות חדירה פה ושם, טילים שאלהים ישמור מאיפה הם יבואו".

clip_image006

"אחרי סדאם היה צריך רק את הגפרור שיבעיר את זה", ואז הגיע בועזיזי. מוחמד בועזיזי

צילום: חדשות 2

מה יקרה כשהם באמת יצטרכו להילחם בצבא נוסף?

"תראי, הם חכמים. ישראל לא בעניין שלהם עכשיו, ממש לא. כל פוליטיקאי אצלנו שמנסה להפחיד יגיד דאעש דאעש דאעש. אני כעיתונאי ישראלי יודע מה מעניין אנשים פה אז שאלתי אותם על ישראל. השאלות שלי היו נורא מוזרות בעיניהם. אנחנו בכלל לא בעניין שלהם. ירדן בבעיה. ירדן היא ממש מטרה שלהם".

הצבא הירדני לא מסוגל להילחם בהם?

"הצבא הירדני לא יכול להילחם בדאע"ש, נקודה. הרבה מהחיילים שלו פשוט יערקו. זו מדינה שבהרבה מובנים בוערת. היא מאוד מאוימת כי הם קרובים אליה מסיני, יש בה מעוז במקום שנקרא מעאן, לא רחוק מפטרה. ודאע"ש מזהים מדינות חצי מלאכותיות וחצי מזויפות. כמו שאין בדיוק עיראקים ואין בדיוק סורים, גם בירדן יש האשמים ופלסטינים. אבל ישראל אומרת – הגבולות שלנו כרגע הם גבולות ירדן. אם הם נכנסים לירדן זה עסק שלנו".

מתי העולם יעשה משהו על זה?

"ארצות הברית החליטה שהיא נלחמת נגד דאע"ש, אבל יש לה סיסמה של No boots on ground. היא היתה בעיראק 14 שנה וספגה 4500 הרוגים. המטרה הושגה אבל המקומות לא שלווים ושקטים. אז מה הם יעשו? ייכנסו לעוד מלחמה? אז היא אומרת – אנחנו מפציצים מהאוויר, גרמניה וקנדה עוזרות, בוחרים כוחות מקומיים על הקרקע שיילחמו נגד דאע"ש. אנחנו מפרשים את ההסכם של ארצות הברית עם איראן כהסכם גרעין, אבל עבור ארה"ב זה בעל ברית שהיא חייבת על הקרקע כי היא לא תשלח שוב חיילים לאזור הזה. ויכול להיות שבזמן שאנחנו מדברים בקונגו נהרגים יותר אנשים מאשר בסוריה, אבל לעולם כבר נמאס מקונגו. כמו שכל העולם התעניין בבוסניה או בדארפור, ואז הסבלנות של האנשים נגמרה. המלחמה שם נמשכה גם אחרי שהמצלמות נכבו".

clip_image007

"מבחינת דאע"ש, הם יודעים שהם עושים מה שאלוהים רוצה שהם יעשו". איתי אנגל

צילום: יונתן בלום

זה יכול לקרות עם דאע"ש?

"דאע"ש הם הראשונים שמבינים את זה. לכן אפקט ההפחדה גדל כל הזמן".

"כל פעם שאני עובר גבול אני מרגיש התרוממות רוח"

בפירמידה הגדולה של היוקרה העיתונאית כתב המלחמות שכדורים שורקים לו ליד האוזן מחזיק בדרגה הגבוהה ביותר, לצד כתב ההון-שלטון שחושף שחיתויות ומפיל ממשלות. הפרצוף של אנגל מוכר בכל בית גם כי הוא כמעט היחיד בארץ שעושה את זה, כבר 23 שנה, אז היה משוחרר גל"צ שטס על חשבונו לקרואטיה המדממת. "יש אנשים שבעיניהם להיות עיתונאי זה לשבת באולפן מאופר עם עניבה ולדפוק על השולחן", הוא אומר. "אותי זה לא מעניין. כל פעם שאני עובר גבול קורה לי משהו פיזית, תחושה בחזה של ריכוז, של פחד וגם של התרוממות רוח. אני חייב לצלם ברגעים האלה כדי להעסיק את עצמי, שיהיה לי מה לכוון. ברגעים האלה אני מרגיש הכי אמיתי כעיתונאי. בדיעבד, כשיש לך זמן לחשוב, אתה כן חושב על הלא נורמליות של המקצוע. שקורה משהו באיזה מקום וכל האנשים הנורמלים עוזבים אותו, ואתה עושה ההפך ונכנס פנימה".

היה רגע שאמרת די? 'אני לא עושה את זה יותר, די'?

"לפחות חמישה רגעים. חברים שלי כבר לא ממש מתייחסים ברצינות כשאני אומר את זה. חברים וחברות. אבל כשרואים את הסרט או הכתבה מרגישים שהכל היה שווה, ואז אתה יוצא שוב. בנסיעה השניה שלי, בסראייבו, הייתי במקום מוקף גבעות ועל הגבעות צלפים שיורים בכל דבר שזז, ואנשים הולכים ונופלים. נפלתי, כשלתי, היו לי דמעות בעיניים. הבנתי שאני לא בנוי לזה. זו היתה הכרה מאוד כואבת. אמרתי, זה מה שאני רוצה לעשות, זו עיתונות אמיתית, ופתאום הבנתי – אין לך את זה. אין לך את זה. ראיתי סביבי עיתונאים עומדים הולכים זקוף ואני כמו לני ריפנשטאל מצלם מלמטה גברים מדהימים ונשים אמיצות וחושב, תראה איך אתה נראה, שחיף מבוהל בארץ זרה. לא מתאים לי, אני אלך".

הסוף, הוא אומר, כבר באופק. "אי אפשר לעשות את זה כל החיים. אני לא ארצה לעשות את זה עם משפחה וילדים, ואני מאמין שעוד מעט יהיו לי. אפשר לעשות את זה בפרק זמן מיוחד בחיים וזה רק כרגע". גם הנסיעה הבאה ככל הנראה לא תקרה בקרוב. "אחרי מה שקרה בשנים האחרונות אני מאוד נזהר. יש אזורים שבהם אין חכמות. עיתונאי שנופל לידיים של האנשים האלה – יהרגו אותו".

אתה מכיר את הדיבור הישראלי של יום אחד במקום ג'יימס פולי נראה שם את איתי אנגל.

"בטח שהכל יכול לקרות. העולם הזה הוא עולם מטורף שיש בו סכנה אמיתית, בשנים האחרונות איבדתי חמישה אנשים שאני מכיר. בעיני עיתונאי צריך ללכת למקום שעליו הוא מדבר. בכל מקום בעולם עיתונאים ועיתונאיות נוסעים למקומות האלה. פה אנחנו מתעסקים בעצמנו ומעט מאוד במה שקורה בעולם, ולאט לאט אנחנו נעשים יותר ויותר פרובנציאליים. זה קשור גם להוויה של יהודים כעם נבחר, שלא צריך להשתדל ללמוד מהגויים. כשהייתי עורך חדשות חוץ התעניינו במה שקורה בקוסובו וביוגוסלביה, וגם בפקיסטן ואפגניסטן. היה ברור שיש עולם ושחשוב להבין אותו כי הוא משפיע עלינו".

יש משהו טעון תמיד ביחסים בין עורך לכתב, כשהעורך יושב במשרד ומוריד לכתב בשטח הוראות שהוא עצמו לא מבצע אף פעם. איך זה משפיע על היחסים כשהאחד במזגן והשני באזור מלחמה?

"הרבה שנים היתה לי תחושה שאף אחד לא יכול לדבר איתי. אנשים מאוד אהבו אותי בעבודה אבל כשנכנסתי לקריזה על החומרים שלי הייתי בקריזה".

כמו חייל קרבי שאומר 'אתה ישנת במיטה שלך ואני שכבתי בבוץ ומי אתה שתגיד לי'?

"עכשיו אני מבין כמה זה היה מוגזם. מאז התבגרתי ונרגעתי. אבל היה לי רושם שאם הייתי במקום מאוד מורכב ואני חייב להעביר את המורכבות הזאת, ואם העורך רוצה כותרת – בשום פנים ואופן, לא עליי. אחרי שהייתי בסוריה או עיראק או אפגניסטן או קוסובו מגיע לי שעכשיו יתנו לי לשבת בשקט ולערוך את החומרים שלי. מאוחר יותר, ב'עובדה', הבנתי כמה עורך יכול להוסיף, והרבה יותר הקשבתי וקיבלתי. אבל כשהייתי בחדשות לא הייתי מהסס לריב עם עורכים. גם כדי לצאת למדינות האלה הייתי צריך להיאבק ולשכנע למה צריך לצאת ולמה זה יעניין את הצופים".

clip_image008

בשבוע אחד הרגו בסינג'אר 5,000 בני אדם. הם בישלו אנשים בתנורים. סינג'אר

צילום: AP

ועדיין צריך?

"'עובדה' היא מערכת שמאמינה שחשוב להשקיע בזה, אבל מעבר לזה אין היום מערכת בישראל שמחזיקה כתב מלחמות. אני חושב שהרבה עורכים בתקשורת הישראלית די מזלזלים ביכולת האינטלקטואלית של הקהל. בסוף מגלים שאנשים מאוד אוהבים את זה. אנשים לא רואים כתבה מצ'צ'ניה או מהמהפכה במצרים ואומרים, 'חבל, הייתי רוצה עוד משהו טוב מוועדת הכספים'".

:קטגוריותאקטואליה

מרגלים אחריכם בסמארטפון

לפני מספר חודשים פירסמה חברת אבטחת המידע הגרמנית GDATA דו"ח חריף אודות סמארטפון סיני פופולארי בשם Star N9500, שנמכר כשהוא מכיל תוכנות דלת אחורית שהקנו גישה לצד שלישי- לכל נתוני המשתמש. השבוע פירסמה אותה החברה דו"ח המשך חריף מאוד ובו הם מציינים שמות של 26 דגמי סמארטפונים, שבהם הותקנו תוכנות המרגלות אחר המשתמשים. ההפתעה? ברשימה נמצאות יצרניות סיניות גדולות כגון לנובו, שיומי ו- וואווי… לפרסום המלא

Smartphone

לא ניתן להסיר את התוכנות
תוכנות הריגול המותקנות נמצאו במכשירים כשהם מוסוות באפליקציות פופולאריות כגון: פייסבוק, גוגל דרייב וגוגל סטור. החלק המדאיג יותר הוא שלא ניתן להסירם מאחר והן מושרשות בתוך תוכנת הקושחה ובהתקני החומרה של הסמארטפון עצמו. "במהלך השנה האחרונה ראינו גדילה משמעותית במכשירי סמארטפון הנמכרים כשתוכנות ריגול ונוזקות מותקנות בתוכם ברמת התקני החומרה ותוכנת הקושחה" כך הודיע כריסטיאן גשקט, מנהל מוצר בGDATA.

החברה מנתה את יכולות תוכנת הריגול בבלוג הרישמי שלה. להלן כמה מאותן יכולות:
– ציטוט והאזנה לשיחות טלפון
– גישה לאינטרנט ולנתוני הדפדפנים
– גישה והעתקה של קבצי אנשי הקשר
– התקנת תוכנות לא רצויות
– גישה לנתוני מיקום המשתמש
– צילום תמונות ממצלמות המכשיר והעתקת תמונות
– שליחת הודעות SMS/MMS וגישה לכל ההודעות השמורות על המכשיר
– הקלטת שיחות וציטוט בעזרת שימוש במיקרופונים של הסמארטפון
– ניטרול תוכנות אנטי וירוס מותקנות
– ציטוט וגישה לאפליקציות הודעות (כמו :Skype, Viber, WhatsApp, Facebook and Google+)

בין הסמארטפונים הסינים הנגועים, על פי הדוח של GDATA, ניתן למצוא את הבאים:

Xiaomi MI3
Huawei G510
Lenovo S860
Alps A24
Alps 809T
Alps H9001
Alps 2206
Alps PrimuxZeta
Alps N3
Alps ZP100
Alps 709
Alps GQ2002
Alps N9389
Andorid P8
ConCorde SmartPhone6500
DJC touchtalk
ITOUCH
NoName S806i
SESONN N9500
SESONN P8
Xido X1111

לדוח המלא של GDATA

:קטגוריותטכנולוגיה, מחשבים

האיסלם והמערב

דברים קשים ללא כחל ושרק פרסם העורך הראשי של העיתון מעריב, עזריאל קרליבך, בנושא האיסלם והמערב בתאריך 07/10/1955. חלפו ששים שנה והדברים רלוונטים עכשיו יותר מאי פעם.

לא עניין הגבולות הוא מקור הסכסוך בינינו לערבים, אלה הפסיכולוגיה האיסלמית.
בין עולם האיסלם לעולם המערב אין אף מילה משותפת, לא היתה ולא תהיה. הכוונה אינה לדת.
הכוונה להשפעות האיסלם על החיים החברתיים והסוציאלים, ואף היחסים עם שאר בני האדם.
מוסלמים עוד לא הסכימו על שום דבר אף בינם לבין עצמם ולא רק בענייני ישראל. תגובותיהם על כל דבר הן כולן רגשניות בלתי מחושבות…. עם הכול אתה יכול לדבר "ביזנס", אפילו עם השטן, אך לא עם אללה…
אנחנו מוסיפים חטא על פשע כשאנחנו מסלפים את התמונה ומצמצמים את הוויכוח לסכסוך גבולות בין ישראל לבין שכנותיה. כיבוש בכוח החרב בעיניהם, בעיני האיסלם, איננו עוולה, להפך.
דאגה לפליטים, לאחים מנושלים, איננה מתחום עולם מחשבתם. אללה גירש, אללה ידאג.
על ידי מה שאנחנו מתדיינים עמהם על בסיס מושגים מערביים, אנו מלבישים פראים גלימת צדק אירופית. במקום להזעיק את עמי העולם, אנו מרדימים אותם. זהו יסוד טעותנו, ולעניות דעתי, סוד בדידותנו וכשלונותינו.
האמת היא שהאויב הוא רוח האיסלם. האיסלם אויבו של כל אדם חופשי.
האיסלם אוייב של כל מחשבה פורייה, כל יוזמה טובת לב. כל רעיון יוצרני.
האיסלם אוייב לכל יהודי, כל נוצרי ולכל מוסלמי.
האיסלם לא הוציא אף דמות אדם אחד שהצעיד את העולם קדימה, בכל שטח שהוא.
האיסלם הוא הכלא ל-500 מיליון בני אדם.
האיסלם הוא המוקש הטמון לשלום תבל, וכל עוד לא נתאמץ ולא נצליח להנחיל לעולם החופשי את הידיעה הזאת, נהיה אנחנו תמיד הקורבנות הראשונים של אי ידיעתו.

:קטגוריותאקטואליה

חורף כלכלי

כבר בחודש ינואר שנה זו עלה לכותרות מנהל קרן ההשקעות השוויצרי, פליקס זולאוף, אחרי שקבע בנחרצות כי 2015 תהיה "גן עדן עבור סוחרים וגיהינום עבר משקיעים", וצפה כי העולם ניצב בפני תנודתיות גוברת בשווקים, כמו גם האטה כלכלית וכן כי סין תגרור אחריה את העולם להאטה.

"כשהמשקיעים יבינו שהבנקים המרכזיים מיצו את כוחם, יהיה רע מאוד"

מנהל קרן הגידור הנודע פליקס זוּלאוּף, שצפה את הדפלציה העולמית והזינוק בשוקי המניות, מזהיר שאנחנו עומדים בפני חורף גרעיני כלכלי: שיעורי הצמיחה לא ישתקמו, ראלי חוזר של הדולר יפיל את וול סטריט, סין תייצא דפלציה לכל העולם – וכל זה יוביל לעימותים אלימים במזרח התיכון ובדרום אסיה. אוקראינה היא רק ההתחלה

אורי פסובסקי

26/02/2015

אף על פי שהוא מציב את עצמו מחוץ למיינסטרים, חשוב להבהיר שזולאוף הוא דווקא שמרן, כיאות אולי לגורו השקעות שוויצרי. כשאני מבקש ממנו לתאר את פילוסופיית ההשקעות שלו, התשובה של זולאוף פשוטה: "אני שונא להפסיד". זו הפילוסופיה שהנחתה אותו ב־25 השנים האחרונות בניהול קרן הגידור שלו, Zulauf Asset Management (שמאז 2009 מנהלת את הונו האישי של זולאוף בלבד), ועוד קודם לכן כאסטרטג הראשי של ענק הבנקאות השוויצרי UBS. בשנתיים האחרונות זולאוף גם משמש, יחד עם בנו, כמנהל ההשקעות הראשי של קרן גידור חדשה, Vicenda.

פליקס זולאוף

פליקס זולאוף

בעשורים שבהם הוא מנהל את הקרן שלו זולאוף קנה לעצמו שם של אגדת השקעות, כפי שמכנה אותו הפרשן המשפיע של בלומברג בארי ריטהולץ. ניתוחי המאקרו הגלובאליים שלו מצוטטים בהרחבה לא רק באירופה אלא גם מעברו השני של האוקיינוס, באכסניות כמו "וול סטריט ג'ורנל" ו"ביזנס אינסיידר". בשנים האחרונות זולאוף חזה נכון את הזינוק המתמשך בשוקי המניות שאחרי המשבר הפיננסי, וגם קלע כשהתריע לפני שנה כי העולם עומד לפני תקופה של דפלציה.

בחודש שעבר זולאוף שב ועלה לכותרות אחרי שקבע בנחרצות כי 2015 תהיה "גן עדן עבור סוחרים וגיהינום עבר משקיעים", וצפה כי העולם ניצב בפני תנודתיות גוברת בשווקים, כמו גם האטה כלכלית. את ההכרזות האלה הוא השמיע במסגרת "השולחן העגול" שעורך מגזין ההשקעות הנחשב "בארונ'ס" מדי שנה, ושבו נטלו חלק לצד זולאוף גם משקיעים אגדיים אחרים כמו "מלך האג"ח" ביל גרוס.

עכשיו, בראיון בלעדי ל"כלכליסט", בשיחת טלפון ממשרדו בצוּג, שוויץ, זולאוף פורס בהרחבה את הניתוח הגלובלי שלו, ומציג תמונה מורכבת שבמרכזה אוכלוסייה מזדקנת, מלחמת מטבעות אכזרית ובנקים מרכזיים חסרי אונים.

הצמיחה לא תחזור

"אי אפשר להילחם בדמוגרפיה"

"הכלכלות המתועשות פשוט אינן יכולות לחזור לשיעורי הצמיחה ששררו לפני המשבר הפיננסי, בגלל שורה של גורמים מבניים", פותח זולאוף. "הסיבה העיקרית היא דמוגרפיה: ביפן האוכלוסייה מתכווצת. באירופה יש קיפאון דמוגרפי, ובקרוב האוכלוסייה ביבשת תתחיל להצטמק. בארצות הברית, לעומת זאת, יש גידול דמוגרפי מהיר: יש בה היום 330 מיליון איש, וב־2050 יחיו בה 400 מיליון תושבים, בעוד שבאותה שנה האוכלוסייה באירופה וגם ביפן תהיה קטנה יותר מאשר היום. סין דומה לאירופה: היא דורכת במקום כעת, והאוכלוסייה בה תתחיל להתכווץ בעשר השנים הקרובות.

"כל זה חשוב, כי דמוגרפיה וגידול האוכלוסייה הם המפתח לצמיחה כלכלית, לצד הצמיחה בפריון התעסוקה. ובעולם כמו זה שאני מתאר, טיפשי מצד הרשויות להשתמש בהדפסת כסף. הרי הדפסת כסף לא תשנה את הדמוגרפיה.

איור: ערן מנדל

"גורם שני שהמיינסטרים אינו מתחשב בו הוא החוב. אנחנו נמצאים ברמות החוב הכי גבוהות שהעולם המתועש ראה אי פעם. חלק ניכר מהשחקנים במגרש הכלכלי, גם אם לא כולם, הגיעו לתקרת החוב שלהם. כלומר, הם יכולים להוציא רק את מה שהם מכניסים. בניגוד למציאות ששררה משנות השמונים ועד למשבר הפיננסי, הם כבר אינם יכולים להגדיל את ההוצאות שלהם על ידי כניסה לחובות הולכים וגדלים. זה עוד גורם שמרסן את הצמיחה, במיוחד לאור העובדה שההשפעה המשולבת של הגלובליזציה והטכנולוגיה מובילה לכך ששיעור הולך ופוחת מהתוצר מגיע בסופו של דבר לידי משקי הבית כתמורה על עבודה. בקיזוז מסים, אינפלציה, ביטוח, והוצאות בריאות, רוב משקי הבית רואים את ההכנסה הריאלית שלהם נשחקת.

"נוכח השילוב של שני הגורמים האלה, הדמוגרפיה והחוב, אנחנו לא יכולים לצפות לשיעורי צמיחה ששררו ערב המשבר הפיננסי. הכלכלה האמריקאית, שנהנית מתנאי הפתיחה הטובים ביותר מבין הכלכלות המתועשות, נמצאת על נתיב צמיחה של 2.2% בשנה מאז המשבר הפיננסי, ובהתבסס על הדמוגרפיה והטכנולוגיה, אני חושב שזה הטוב ביותר שארצות הברית יכולה לצפות לו. עבור אירופה הצפי הרבה יותר נמוך, ועבור יפן הוא נמוך בהרבה אפילו מזה".

הדפלציה תשתולל

"סין תגרור אחריה את העולם"

עד כאן גורמי העומק המבניים שעומדים מאחורי ההאטה בקצב הצמיחה העולמי, ולפי זולאוף הם משמשים כמצע שעליו התפתחה התופעה הכלכלית שעומדת כרגע במרכז סדר היום הכלכלי בעולם: דפלציה.

"למצב העניינים שתיארתי צריך להוסיף התפתחויות חשובות בעולם, כשאחת המרכזיות בהן מגיעה מסין", הוא מסביר. "בעשורים האחרונים סין רשמה את הגידול הכי גבוה בהשקעה בכלכלה שנראה בהיסטוריה, גם במונחים נומינליים וגם יחסית לתוצר. אלא שהזינוק הזה בהשקעה הגיע לשיאו לפני שנה וקצת, וכאשר מחזור כזה מגיע לשיא ישנו דפוס ברור: שנה אחת אחרי השיא הכלכלה מתחילה להאט. כשזה קורה, הרשויות מחפשות דרכים להתמודד עם הבעיות שיוצרת ההאטה – למשל, באמצעות צעדים להחלשת המטבע המקומי. ואכן, בחודשים האחרונים אנחנו רואים שהיואן מתחיל להיחלש.

"במקביל, יפן מחלישה בשנים האחרונות במכוון את הין, כדי להגדיל את נתח השוק של היצואנים שלה. עד עכשיו יפן ביצעה פיחות של קרוב ל־50% מול הדולר. כך יפן יוצרת בעיה לכל המתחרים שלה באסיה, כולל סין – כי הרי לסין יש הצמדה 'רכה' של היואן לדולר, והיחלשות הין היפני יוצרת לחצים דפלציוניים בסין. ויפן אינה לבד: גם סינגפור כבר שינתה בעקבותיה את משטר המטבע שלה, ומדינות אחרות ילכו באותו נתיב.

איור: ערן מנדל

"כל זה יגרום ללחץ הולך וגובר על סין להביא לפיחות בשער המטבע שלה – וסין היא היצואנית הגדולה בעולם. כשהיא מייצאת במחירים נמוכים יותר ויותר, היא דוחפת כלפי מטה את מחירי המוצרים הסחירים העולמיים. רק בשנה האחרונה המחיר של מוצרים כאלה ירד ב־8%. מהניסיון אנחנו יודעים שכאשר מחיר המוצרים האלה יורד ביותר מ־5%, זה בדרך כלל סימן אזהרה למשבר. אם תחזור לכל המשברים הפיננסיים, תגלה שהסף של 5% הוא סימן אזהרה חשוב – וכאמור כיום, במונחים דולריים, אנחנו כבר אחרי ירידה של 8%. נכון אמנם שחלק מהירידה במחיר נובע מהתחזקות הדולר, אבל גם בקיזוז העובדה הזו מדובר בחדשות לא טובות, ובהתפתחות שתגדיל את הלחצים הדפלציוניים בכל העולם.

"לכך יש להוסיף את אירופה, שמנסה כיום להעתיק את מה שהיפנים עושים, בין היתר על ידי פיחות שער היורו – מה שלא יפתור את הבעיות של אירופה, אבל כן עשוי להפחית מהצמיחה בארצות הברית.

"לבסוף, ישנה הצניחה במחיר הנפט, שהיא ברכה עבור הרבה צרכנים. אבל לדעתי הברכה הזאת תתורגם לכך שמשקי הבית יגדילו את שיעור החיסכון שלהם, ולא בהכרח תוביל לכך שהצרכנים יוציאו יותר על דברים אחרים. למעשה, בארצות הברית הצניחה במחיר הנפט אפילו תוביל להיחלשות מסוימת של קצב הצמיחה, כי אחד הגורמים שעמדו מאחורי נתוני הצמיחה הטובים של ארצות הברית בשנים האחרונות היה תעשיית הפקת הנפט מפצלים, שנפגעת מהירידה במחיר.

"כך שזו, בגדול, התמונה הכלכלית שאנחנו רואים בעולם: תהליך דפלציוני גובר והולך, עם שיעורי אינפלציה צונחים בכל המטבעות, וחולשה במחירים שתתורגם גם לפגיעה במרווחי הרווח של התאגידים".

המטבע האמריקאי יזנק

"טריליוני דולרים שצריך לשלם"

איך מתרגמים את כל זה לשווקים? זולאוף סבור שהגורם הקריטי שישפיע על השווקים בשנים הקרובות הוא תנועת שערי המטבע, ובראשם התחזקות הדולר, שמאחוריה עומדים שני הסברים שונים.

בטווח הקצר, זולאוף מסביר, התחזקות הדולר נובעת מכך שכלכלת ארצות הברית נראית טוב יחסית. "הרבה אנשים קנו דולרים בגלל שארצות הברית מתפקדת הכי טוב מבין הכלכלות המתועשות. הם מצפים לקצב צמיחה של 3%–4%, ולכך שהפדרל ריזרב יתחיל להעלות את שערי הריבית. אני חושב שהם קנו דולרים מהסיבות הלא נכונות, אבל זה לא הדבר החשוב".

איור: ערן מנדל

הדבר החשוב, לפי זולאוף, ומה שישפיע על שער המטבע האמריקאי בטווח המעט יותר ארוך, הוא אנשי עסקים ותאגידים מכל העולם שבחרו ללוות בדולרים, במקום במטבע המקומי שלהם, וייאלצו בשנים הקרובות לרכוש הר של דולרים, פשוט כדי שיוכלו להחזיר את החובות שלהם. "החוב הנקוב בדולרים מחוץ לארצות הברית, שבו מחזיקים בעיקר תאגידים, עומד על כ־10 טריליון דולר", מסביר זולאוף. "החוב הזה נוצר כתוצאה מהמדיניות של היו"רים של הפדרל ריזרב, אלן גרינספן ואחריו בן ברננקי, שנקטו מדיניות מוניטרית שהחלישה את הדולר במשך תקופה ארוכה.

"כיום הדולר עולה מול כל המטבעות האחרים בעולם, תופעה שלא נראתה מאז שנות השמונים המוקדמות. עבור כל אותם תאגידים מחוץ לארצות הברית שהשתמשו בדולר כמטבע שבאמצעותו הם מממנים את הפעילויות שלהם, המשמעות היא שההתחייבויות שלהם והחובות שלהם מטפסים למעלה בכל יום. במילים אחרות, עכשיו אנחנו רואים את הצד השני של המחזור, כשהמטוטלת נעה לכיוון השני, והתוצאות הבלתי צפויות של המדיניות הזו צצות אל פני השטח: יש לך טריליוני דולרים שחייבים להיקנות, כי מדובר במעין פוזיציית שורט שצריך לסגור".

אז שער הדולר הולך רק לעלות?

"מתישהו השנה, כשהעולם יבין שכלכלת ארצות הברית קצת חלשה מהצפוי, ושהפד לא הולך להקפיץ את שערי הריבית, עשוי להיות תיקון בדולר. אבל זה יהיה רק תיקון זמני, ואז הדולר יחזור לעלות. אני לא יכול להגיד עכשיו מתי התיקון הזה יקרה. אני חושב שלפני שהוא יתרחש, הדולר ימשיך להתחזק".

ומה המשמעות עבור השווקים?

"המשמעות מכרעת. השילוב בין חוזק המטבע האמריקאי לאינפלציה האפסית בארצות הברית הופך למשל את האג"ח האמריקאיות למאוד אטרקטיביות. אני חושב שאג"ח אמריקאיות ארוכות טווח הן השקעה מצוינת השנה — התשואות של האג"ח ארוכות הטווח עומדות כיום על יותר מ־2%, ולדעתי הן יירדו מתחת ל־2% וקרוב לוודאי שיגיעו ל־1.5%, וזה יעלה את מחירן של האג"ח האלה משמעותית (בשוק האג"ח תשואות האיגרות ומחיריהן נעים בכיוונים הפוכים — א"פ). לא מדובר בהשקעה ל־30 שנה כמובן, אבל זו השקעה טובה לחודשים הקרובים, ולא הייתי נוגע באג"ח ממשלתיות אחרות. האג"ח הגרמניות, למשל, נסחרות בתשואה נמוכה הרבה יותר, היורו הוא מטבע חלש, ואנחנו לא יודעים מה יקרה מבחינה פוליטית בגוש היורו. יש סיכוי שכל העסק יתפוצץ לגרמנים בפרצוף. ואילו הפרנק השוויצרי הוא המטבע השני בחוזקו בעולם, והתשואות על האג"ח הממשלתית לעשר שנים בשוויץ הן כבר שליליות, שזה דבר שאפילו אני עוד לא ראיתי. תמיד חשבתי שאפס הוא התחתית, אבל מסתבר שהוא לא".

מה לגבי מניות?

"בשוקי המניות התמונה מאוד ברורה: שוק המניות האמריקאי, שמורכב ברובו מתאגידים בינלאומיים עם שווי שוק גבוה, הולך להיפגע. חצי מההכנסות של החברות הנסחרות במדד S&P 500 מגיע מעבר לים, והמשמעות של עלייה בשער הדולר היא שרווחיהן יורדים. דו"חות הרווח והפסד של רוב התאגידים האלה אכן מאכזבים. השוק נמצא בתמחור גבוה, ולכן פגיע לנפילת שערים. אני לא חושב שנראה אסון גדול בשוק המניות האמריקאי, אבל אני כן חושב שאנחנו בקלות יכולים לראות נפילה של 10% השנה, ואפילו יותר.

"המרוויחים הגדולים ביותר מהשינוי בשערי המטבע נמצאים במדד דאקס בגרמניה. שוק המניות הגרמני מכיל בעיקר תאגידים בינלאומיים גדולים ומאוד תחרותיים, שהצליחו לרשום רווחים יפים אפילו כששער היורו עמד על 1.4 דולר ליורו. ואנחנו כנראה הולכים להגיע לשוויון בין שער הדולר ליורו. זה ייתן רוח גבית אדירה ליצוא הגרמני. המקבילה למה שקורה בגרמניה כיום היא מה שקרה ביפן במחצית הראשונה של 2013, כשהרשויות היפניות דחפו למטה את הין ושוק המניות זינק ב־60% בתוך שישה חודשים. דאקס כבר עלה 20% מאז הסתיו, אבל יש מקום לעליות של 20%–40% עד שהמהלך הזה יסתיים. במילים אחרות, התנועות בשערי המטבע מובילות למגמות מאוד שונות בשוקי המניות".

ובשוק המטבעות?

"זה מאוד ברור: צריך להחזיק רק בדולרים. כל שאר המטבעות אינם אטרקטיביים".

רגע, מה לגבי כל אותן חברות מחוץ לארצות הברית שצריכות להחזיר חובות בדולרים?

"אנחנו עשויים לראות חדלות פירעון, במיוחד כשהדולר יחזור לעלות, ואני מצפה שזה יקרה בשנה הבאה. כיום אנחנו נמצאים בשלבים האחרונים של הראלי הראשון בדולר, ואחריו כאמור צפוי תיקון. בשלב הבא של הראלי, שיחל קרוב לוודאי בהמשך השנה הזאת ולאורך כל 2016, אנחנו עשויים לראות מקרים של חדלות פירעון.

"צריך לזכור שמתוך ה־10 טריליון חובות דולריים, קרוב ל־3 טריליון מוחזקים על ידי תאגידים סיניים שמימנו את השקעות הנדל"ן שלהם באמצעות חוב שנקוב בדולרים. ואתה יכול רק לתאר לעצמך מה יקרה כשהיואן יתחיל להיחלש".

אי־היציבות תחריף

"צניחת הנפט תוביל לעימותים"

בניתוח שמציג זולאוף יש בהחלט מקום לרווחים גם כאשר הכלכלה אינה צומחת כבעבר — אלא שהרווחים האלה לא בהכרח יגיעו לידי אנשים מהשורה. "אנחנו צועדים לקראת עולם תחרותי בהרבה. מהסיבות שהצגתי, עוגת הכלכלה העולמית לא גדלה בקצב שבו היא גדלה בעבר, וצפויה לצמוח בקצב נמוך יותר, ואולי הרבה־הרבה יותר נמוך. והתוצאה היא בעיה בשוק התעסוקה.

איור: ערן מנדל

"לא רק זה, אלא שיש גורמים שדוחפים למטה באופן ניכר את השכר שמרוויח העובד הממוצע: הגלובליזציה והטכנולוגיה, כלומר השימוש ברובוטים ובמחשבים במקום בעובדים. על האיומים האלה אפשר להתגבר באמצעות השכלה, ולכן העובדים עם ההשכלה הכי טובה יהיו המנצחים. הם יהיו בביקוש גבוה, ויוכלו להשיג משרות טובות עם שכר טוב. לפיכך, אנחנו צועדים לעולם של 80–20: 20% מהאוכלוסייה ישגשגו, ו־80% יראו את הכנסתם ואת העושר שלהם נשחקים בתהליך אטי. זה יוביל לבעיות חברתיות, לקונפליקטים ולסביבה פוליטית קשה".

הקונפליקטים שצופה זולאוף אינם מוגבלים לעימותים בין המנצחים והמפסידים בכל מדינה. כפי שהוא מצהיר בדף הבית של חברת ניהול ההשקעות שלו, "הכלכלה והשווקים אינם מתקדמים באופן ליניארי, אלא באופן מחזורי". זולאוף מאמין שהעולם מתנהג במחזוריות, ובפורום השולחן העגול של "בארונ'ס" הוא הכריז גם שהמשקיעים צריכים להיות ערים לעובדה שכאשר הצמיחה נמצאת בירידה, מחזור המלחמה נמצא בעלייה.

למה הכוונה?

"ככל שהעולם ניצב בפני יותר בעיות כלכליות, כך גם גדל הסיכוי לעימותים. ואנחנו רואים את זה בכמה אזורי סיכון מובהקים. בתור מי שגרים במזרח התיכון, אתם מודעים לזה יותר טוב מכל. אני חושב שהאזור הפך לפחות יציב מתמיד בעקבות הנפילה במחיר הנפט, ואני לא צופה שהמחיר יחזור לרמתו הקודמת בקרוב. זה יוצר בעיות עבור מדינות כמו סעודיה ומפיקות נפט גדולות אחרות, כי הן לא יכולות לממן את אותם תקציבי רווחה כבעבר, וזה יכול ליצור חוסר שביעות רצון באוכלוסייה ולדחוף חלק מהאנשים לזרועות הקיצוניים.

"אזור הבעיה השני הוא ים סין הדרומי. המצב הכלכלי בסין מידרדר, והמספרים שיוצאים ממנה הם מזויפים כמובן. הם לא נכונים. כאשר אנחנו רואים שכמות המטענים שהובלו ירדה השנה, שמכירות הרכבים המסחריים ירדה ב־10%, שצריכת החשמל קטנה ב־1%–2%, אז ברור שצמיחה של 7% היא נתון מזויף. אם המצב הכלכלי ימשיך להידרדר, יהיה חוסר שביעות רצון בקרב הסינים. ומה שיכול להביא את האנשים להתאחד מאחורי הממשלה הוא אויב משותף, כמובן. למשל, הסינים יכולים לטעון שאי אחרי אי בים סין הדרומי הוא שלהם. זה יוצר בעיות באזור, ואנחנו כבר רואים שההוצאות על ביטחון בכל רחבי אסיה נמצאות בעלייה.

"לבסוף ישנה אירופה. רוסיה נמצאת תחת לחץ. היא רוצה לעצור את ההתפשטות של נאט"ו והאיחוד האירופי עמוק יותר ויותר לטריטוריות רוסיות לשעבר. חלקים מאוקראינה ומקרים היו בשליטה רוסית במשך מאות שנים, ופוטין רוצה לעצור את ההתפשטות הזו.

"אני חושב שהאיחוד האירופי ונאט"ו היו למעשה הפרובוקטורים בסיפור הזה, ושפוטין נאלץ לעצור אותם: הוא לקח את קרים, ועכשיו הוא מנסה לבנות מסדרון יבשתי אליו, ובסופו של דבר, זה אומר להשתלט על חלק מאוקראינה.

"מדינות האיחוד האירופי לא מסוגלות להיכנס למערכה מלחמתית מול רוסיה, פשוט בגלל שתקציב ההגנה שלהן קטן כל כך. המערב יכול להטיל סנקציות נוספות על רוסיה, והנשיא אובמה רמז כבר שהוא יכול לנתק את רוסיה ממערכת התשלומים הבנקאית סוויפט. אבל התוצאה של צעד כזה תהיה שזה ידחוף מדינות כמו רוסיה, סין ואיראן להקים מערכת תשלומים משלהן. פוטין, מצדו, יכול להחליט להטיל בתגובה מגבלות על זרימת ההון מרוסיה ואליה, וזה יפגע קשות במערכת הבנקאות האירופית — לא רק בבנקים במזרח אירופה, אלא גם בבנקים בצרפת ובגרמניה. לפוטין יש קלפים חשובים ברשותו, והמערב התנהג בטיפשות בכל הפרשה".

מחיר הזהב ינסוק

"המשקיעים חייבים להגן על עצמם"

דוגמה טרייה ודרמטית לתנועות בשערי המטבע שעליהן מדבר זולאוף מגיעה היישר ממולדתו, שוויץ: הבנק המרכזי השוויצרי, שבלם בנחישות את התחזקות הפרנק בשנים האחרונות באמצעות רכישה בלתי מוגבלת של יורו, הכריז בפתאומיות בחודש שעבר כי יפסיק להגן על המטבע. הפרנק זינק ב־20% בן רגע, וגלי ההדף הורגשו בכל העולם.

גם בנק ישראל מנסה להילחם בהתחזקות השקל באמצעות קניית מטבע זר. איזה לקח אנחנו יכולים להפיק מההחלטה של שוויץ?

איור: ערן מנדל

"עוד לפני שהבנק המרכזי השוויצרי הודיע על קביעת מחיר רצפה של 1.2 פרנק שוויצרי ליורו, אמרתי לקולגות שלי בבנק המרכזי שהם לא צריכים לעשות את זה באמצעות התערבות בשוק המט"ח, אלא באמצעות הטלת מגבלות על תנועות המטבע אל המדינה, וכך לעצור את זרם הכסף הזר.

"מה שהם הבינו עכשיו הוא שהכלכלות של גוש היורו ושל שוויץ נעות בכיוונים נפרדים: הכלכלה השוויצרית במצב הרבה יותר טוב מאשר זו של גוש היורו, ופשוט אי אפשר להתערב במסחר במט"ח באופן בלתי מוגבל. המאזן של הבנק המרכזי שלנו כבר עומד על 80% מהתמ"ג של שוויץ. זה מה שגרם להם להסיר את מחיר היעד — במיוחד לאור העובדה שבשוויץ ראו בפתח את תוכנית ההקלה הכמותית של הבנק המרכזי האירופי, והבינו שמתוך ה־1.1 טריליון יורו שאותם הבנק האירופי היה מזרים לשווקים, מאות מיליארדים היו מסיימים במאזן הבנק המרכזי השוויצרי. כך שהלקח הוא שלאף בנק מרכזי בעולם אין כוח בלתי מוגבל.

"התובנה הזו, שלבנקים מרכזיים יש רק כוח מוגבל להתערב בכלכלה, היא משהו שהעולם עדיין לא הפנים, וברגע שהוא יפנים את זה, ההתייחסות לכלכלה ולשווקים הפיננסיים בכל העולם תשתנה לרעה. התובנה הזו תביא לסופה את התקווה שהבנקים המרכזיים יחזירו אותנו לעולם שבו היינו לפני המשבר הפיננסי".

מתי נגיע לשם?

"בתוך שנתיים־שלוש. זה יהיה רגע רע לשווקים הפיננסיים, והמשקיעים צריכים להיות מוכנים לרגע הזה ולנקוט צעדים שיגנו על ההשקעות שלהם. כשהרגע הזה יגיע, למשל, מחיר הזהב יזנק הרבה יותר גבוה משאנשים חושבים.

"ועדיין, זה לא יקרה בקרוב. כרגע הזהב לא יכול לזנק, כי הדולר חזק ואנחנו נמצאים בסביבה דפלציונית. היום הזהב עולה מול כל המטבעות החלשים וממלא את תפקידו, להגן על כוח הקנייה של החוסכים כנגד מעשי האיוולת של הבנקים המרכזיים שלהם. אבל במונחים דולריים, אנחנו צריכים לחכות עוד שנתיים עד שהזהב יתחיל לטפס בצורה מתמשכת".

 

פורסם בכלכליסט בתאריך 26/02/2015

:קטגוריותשונות
%d בלוגרים אהבו את זה: