ארכיון

Archive for דצמבר, 2017

בקצב הביט

בקצב הביט

ערן בר-טל

מספרים שדוד בן־גוריון הגיע עם רעייתו פולה לטקס בחיל הקשר. פולה שאלה: "דוד, איך המכשיר עובד בלי חוט?" ודוד השיב לה בנרגנות האופיינית: "ועם חוט, את יודעת?! "באותו האופן, רבים שואלים על ביטקוין בלי לדעת הרבה על השיטה המסורתית ואני שואל אותם: אתם יכולים לדמיין לעצמכם את היום שבו הוחלט שמטבע ברזל, שעליו מוטבעת דמות הריבון, יחליף את מטבעות הזהב והכסף? הרי אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף טבין ותקילין – משקל תקין של מתכת הכסף, שיש לה ערך בפני עצמה. לפי אותה שיטה הערך של העבודה היה שמור אצל כל עובד שהרוויח אותו. משהוחלט אחרת הוא הומר למתכת זולה שייצגה את היקרה. אך מדוע עובדים הסכימו להמשיך לעבוד ולקבל מטבע שהיה ברור להם שאינו שווה הרבה בעצמו?

כיום התשובה לשאלה נראית כמעט מובנת מאליה, מכיוון שנולדנו למציאות הזו שלפיה אנחנו מייחסים ערך גבוה יותר ל־200 שקלים מאשר ל־20 רק מכיוון שזהו המספר שמודפס על השטר. אבל ברור לנו שייצור שטר של 200 שקלים אינו יקר יותר מייצור שטר של 20 שקלים. אז למה זה כך? כי ככה הוחלט, או בשפת ההורה שלא יודע להשיב על שאלת הילד: "ככה זה!"

במשך מאות או אלפי שנים המטבע הייצוגי שאב את הלגיטימיות שלו מכך שהבטיח שווי מסוים של זהב, אבל מאז שנות ה־70 של המאה הקודמת נותק הקשר בין השטרות והמטבעות לבין הזהב. אנשים שאלו את עצמם: אז מה למעשה מגבה את שווי השטרות האלה? האמון בכלכלה.

מעניין לראות שכל שלב בהתפתחות אמצעי התשלום היה יכול להתבצע רק אחרי שהשלב הקודם הוטמע בתפיסת הציבור. כשהאנושות הורגלה לסחור במטבעות זהב וכסף הם הומרו למטבעות ייצוגיים – שייצגו זהב וכסף. אחר כך נותק הקשר, ממש כמו שלימדו ילדים לחבר ולחסר באמצעות בדידים וציפו מהם שבשלב מסוים יידעו לעשות זאת גם בלי ייצוג מוחשי.

נראה שהשלב הבא בהתפתחות אמצעי התשלום כבר נמצא כאן בדמות המטבעות הדיגיטליים, כמו הראשון שבהם – הביטקוין. אמנם כדי לכנות אותו אמצעי תשלום, או כסף, הוא צריך לעמוד בכמה תנאים שהוא אינו עומד בהם כרגע, אבל ייתכן שהוא חזק יותר מההגדרה עצמה. נכון שביטקוין לא יכול להיות כסף עם רמת התנודתיות שהוא מציג מאז הומצא לפני עשור אך ייתכן שהוא יצליח להתייצב. אפשרות נוספת היא שנקבל אותו כאמצעי תשלום לא יציב או לא יציב במידה שלה הורגלנו עד כה. אחרי הכל, הגדרות וחוקים מחויבים למציאות יותר מכפי שהמציאות מחויבת להם. נכון להיום המטבעות הדיגיטליים מתנהגים יותר כמו ניירות ערך, אבל רמת הפופולריות שלהם מצביעה על כך שהם צועדים בצעדי ענק ליצירת מציאות כלכלית חדשה, שבה הם יהיו הכוכבים. כבר כיום שווי השוק של המטבעות הדיגיטליים עומד על כ־600 מיליארד דולר, כשהיקף המסחר היומי בהם עומד על כ־30 מיליארד דולר ביום. הביטקוין מהווה כ־45% מהשוק הזה, שבו נסחרים לא פחות מ־1,371 סוגים של מטבעות דיגיטליים.

יותר חשמל – יותר כסף

התחום המרתק הזה חדש לנו לחלוטין, ולכן הפעילים בתחום מתווכים לנו את ההבנה באמצעות מושגים מוכרים מהכסף המסורתי. מכאן השימוש במונח "כרייה", המסביר בעצם כיצד מייצרים מטבעות ביטקוין. חברת ביטמיין אחראית לייצור מרבית המכונות לכריית הביטקוין. יש לה ייצוג גם בישראל, ברעננה, והיא מעסיקה כעת עשרה עובדים, אך היא נמצאת במגמת גידול ובארץ מייצרת תוכנה המספקת שירות לכורים הישראלים, שהם לא רבים, אבל קיימים. גדי גליקברג הוא מנהל מרכז הפיתוח והמחקר של ביטמיין ישראל, ואותו שאלתי על התהליך הזה.

"למה מכונות ולא מחשבים? מכיוון שפעם השתמשו במחשבים, אבל הם פחות יעילים – הכרייה דורשת כוח מחשוב גדול יותר ושבבים ייעודיים למטרה זו", מסביר גליקברג. המטבעות הדיגיטליים הם תחליף לבנק המרכזי, לבנקים ולכל מתווך אחר. את תפקיד המתווך החליפה שפת תוכנה המכונה "שרשרת בלוקים", או בלועזית "בלוקצ'יין". כל עסקה מתועדת בקובץ, המכונה "בלוק", שנקשר לבלוקים קודמים ויוצר שרשרת המתועדת בעשרות אלפי מחשבים שאינם תלויים זה בזה. שלא כמו בנקים מרכזיים, המטבעות הדיגיטליים קובעים את קצב ההנפקה של המטבעות החדשים והוא נתון.

 

"הכורים", מסביר גליקברג, "צריכים באמצעות המכונה שלהם להתחקות אחרי השרשרת הזו, להוכיח שהם מסוגלים להיות במשחק הזה ולזכות בנתח מהמטבעות שהונפקו". ככל שהכוח החישובי גדול יותר, כך הפוטנציאל לזכות בנתח גדול יותר מההנפקה היומית גדל בהתאם. "מכונה בודדת צורכת חשמל כמו מייבש כביסה שעובד 24 שעות ביממה", הוא ממחיש. זה אומר משהו כמו 48 שקלים ביממה. אלא שיש עשרות אלפי מכונות כאלה רק לכריית ביטקוין, וכך מאות מגה־ואט חשמל מושקעים בכל רגע נתון לכריית המטבע הזה. "הכורים מתחרים בינם לבין עצמם, ולכן ברור שהתחרות הזו מגבירה את השימוש בחשמל, כי למעשה מי שמשתמש ביותר חשמל משיג יותר מטבעות", מסביר גליקברג.

בכך נוצרה הדמיה מושלמת של כריית זהב. חברות כרייה שהצליחו לגייס יותר משאבים – ידיים עובדות, ציוד, קשרים, וכו' – הצליחו להשיג כמויות גדולות יותר של זהב. כך גם כורי המטבעות: ככל שיש להם יותר מכונות, כך הם משיגים יותר מטבעות. הכורים מוכרים את המטבעות שלהם כדי לממן את פעילות הכרייה וכמובן גם כדי לממש רווחים. משם המטבע מתגלגל לשוק, והשוק מקבל את המטבעות האלה באהבה.

עולם ללא מתווכים פיננסיים

אני עוקב אחר השוק הזה כבר הרבה שנים וחייב להודות שהייתי סקפטי מאוד. הייתי סקפטי כששווי המטבע עבר את ה־10 דולרים והמום כשהוא חצה את ה־100. כשהוא הגיע ל־1,000 היה נראה שמשהו גדול קורה, וב־10,000 הוא כבר ביטא מהפכה.

נכון, אפשר לומר "בועה" כמו על כל דבר שעולה בשיעורים גבוהים כל כך – מסנטים בודדים ל־16 אלף דולר כיום בתוך עשור – אבל אם הוא יתברר כחלופה טובה לאמצעי התשלום הנוכחי, הרי גם השווי הנוכחי שלו הוא כאין וכאפס בהשוואה לפוטנציאל. התחושה של המשקיעים בו היא אמון – לא רק אמון בו, אלא אמונה מהולה בלא מעט הבנה שהבנקים המרכזיים איבדו את זה. במאה ה־21 אין שום היגיון שמועצה מצומצמת תקבע את גובה הריבית, את מחיר הכסף. אין עוד היגיון בהמרות הכספים במסעות בין המדינות ובעיקר במסחר ביניהן. הבנקים כבר עושים צעדים לקראת העברתם מאתרים פיזיים לאתרי אינטרנט, אבל המטבעות הדיגיטליים מאתגרים גם את השלב הזה. רשת המחשבים ייתרה רבים מהמתווכים, ועכשיו תורם של המתווכים הפיננסיים לעבור מן העולם. זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל מהרגע שהובן שזה הכיוון, הערך של המטבעות האלה נקבע, או לפחות המגמה. √

מודעות פרסומת
:קטגוריותכלכלה
%d בלוגרים אהבו את זה: