ארכיון

Archive for the ‘אקטואליה’ Category

?Why Don't You Support Israel

Israel is one of the most free and most prosperous countries in the world. Not only is Israel a booming economy and a wellspring of innovation, it is the only democracy in the Middle East. So why is it so controversial to support the Jewish state? Stephen Harper, the 22nd Prime Minister of Canada, lays out several fundamental truths about America’s most critical ally.

מודעות פרסומת
:קטגוריותאקטואליה

קריאת השכמה

את התועבה של סמוטריץ' ואשל אעצור בגופי

באמצעות חלאת ה"חסינות-התגברות" יהפכו אותנו העו"ד מקדומים והמורשע מלשכת נתניהו לאוסף שבטים עוינים במדינת עולם שלישי מושחתת ורקובה. ואז אולי אשכב על כביש 1 ואעצור את התנועה. ואולי גם אתם

פורסם:  Ynet 19.05.19

בצלאל סמוטריץ' (צילום: רפי קוץ)

אוטוטו השר בצלאל סמוטריץ'. שף קטן ופעלתן(צילום: רפי קוץ)

 

מבשלי הצפרדעים

שני מאסטר-שפים זריזים מבשלים עכשיו שתי צפרדעים כאן בארץ. צפרדע אחת רעילה ומסוכנת, והשנייה טובה ומסכנה. הצפרדע הרעה היא קומבינת ה"חסינות-התגברות" שאיתה תקום בקרוב הקואליציה החדשה. למרבה ההפתעה, דווקא שפים מן הציונות הדתית מבשלים לנו את הצפרדע הזאת.

מטעם איחוד מפלגות הימין – השף בצלאל סמוטריץ', שר לעתיד, שיודע היטב את מלאכתו. הוא בוגר לימודי משפטים במסלול אברכים, תורתו הייתה אומנותו, והוא גם הומופוב מוצהר ("יש לי פנטזיות מיניות שאני לא יכול לממש"). ומטעם הליכוד – השף נתן אשל, ראש לשכת ראש הממשלה לשעבר, שהורשע, ננזף, והורחק לצמיתות משירות המדינה בעסקת טיעון ("צילמתי אותה צילומים לא מקובלים").

שני השפים לא נחים לרגע. הקשבתי לראיון עם סמוטריץ' בשבוע שעבר ברדיו, והתפעלתי מן הרהיטות שבה דיבר על "משילות", על הפרדת רשויות, על ערכים ועל דמוקרטיה. הקשבתי ולא האמנתי: השף הקטן והפעלתן הזה טובל ושרץ בידו.

השף נתן אשל, לעומתו, מבוגר ושקט הרבה יותר. אצלו מדברים מעשיו ולא פיו. האם ייתכן ששני השפים האלה הם פניה החדשות של הציונות הדתית?

לא מייצגים את הציונות הדתית

לדעתי לא. סמוטריץ' ואשל לא מייצגים את רוחו של הציבור הדתי-לאומי, כשם שיגאל עמיר לא מייצג אותו. נציג נאמן לציבור הגדול והערכי הזה הוא שופט בית המשפט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין, שגינה בחריפות ובאומץ את הצפרדע המסריחה של סמוטריץ'. אבל רובינשטיין, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, יושב עכשיו עם כולנו ביציע, בזמן שסמוטריץ' ואשל מבשלים במרץ מאחורי הקלעים.

שני השפים מקווים שנבלע את הצפרדע שלהם בהיסח הדעת, בחסות האופוריה של האירוויזיון, הרעש של המו"מ הקואליציוני, והעייפות של ראשית הקיץ. אבל זה לא יקרה. הצפרדע הזאת לא תעבור. תכף אסביר מדוע היא לא תעבור, ומדוע זה בכלל לא קשור לנתניהו. אבל בינתיים – מתבשלת כאן בארץ עוד צפרדע.

צפרדע תמימה וטעימה

הצפרדע השנייה, החביבה והמסכנה, שגם אותה מבשלים עכשיו שני המאסטר-שפים, היא בעצם אנחנו, אלה שתורתם אינה אומנותם. אנחנו, הישראלים הדתיים, המסורתיים והחילונים שעובדים למחייתם, משלמים מסים, הולכים למילואים ושומרים גם על הארץ וגם על החוק. מה? אנחנו? צפרדע? כן, ועוד איך. אנחנו צפרדע תמימה ומסכנה.

מספרים שכאשר שף מבשל צפרדע, הוא חייב לוודא שהיא תגיע חיה לסיר ותשיב את נשמתה רק תוך כדי הבישול. ככה היא הכי טעימה לצרפתים. עניין של טעם. לכן השף מכניס את הצפרדע לסיר כשהמים עוד קרים, ומחמם את המים לאט. כל כך לאט, שהצפרדע לא שמה לב שהחום עולה. היא שוחה לה בכיף בתוך הסיר ונהנית מן האירוויזיון, מכוכב נולד, וממאסטר-שף, עד שנהיה חם מדי ומאוחר מדי – ואז היא מתה. בתיאבון. ושאפו לשפים סמוטריץ' ואשל, שמבשלים אותנו בלי מלח ובלי בושה, ומקווים שלא נעשה מזה עניין גדול.

מצב חירום לאומי

אבל זה עניין גדול. מאוד. זה מצב חירום לאומי, לא פחות. לדעתי הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו כאן בישראל הוא ששני חוקי ה"חסינות-התגברות" האלה יעברו בכנסת. זה הרבה יותר מסוכן לישראל מאיראן, ומחיזבאללה, ומחמאס, ומעוד אינתיפאדה. ולא רק אני חושב ככה.

סמוטריץ' ואשל, עם שני חוקים שהם יעבירו ברוב רגיל בכנסת, יעשו לישראל ביום אחד את מה שכל האויבים שלה מעולם לא הצליחו, ולעולם גם לא יצליחו, לעשות לה. כי שני החוקים האלה אומרים דבר פשוט מאוד: שבישראל מותר לגנוב, ובישראל מותר לקחת שוחד.

ואם חס וחלילה שני החוקים האלה יעברו כאן, בחסות האירוויזיון והקואליציה והחום של ראשית הקיץ – אז הלכה המדינה. חד וחלק. הלכה המדינה? אני לא מגזים? לא. בכלל לא. כי אם החוקים האלה יעברו, ישראל תהפוך בבת אחת לטורקיה, ובהמשך היא תהפוך גם ללבנון.

כי השף הקטן מקדומים והשף המורשע מלשכת ראש הממשלה יכולים להפוך אותנו, ביום אחד, מעם אחד – לאוסף של שבטים עוינים, שחיים במדינת עולם שלישי מושחתת ורקובה עד היסוד. ומשם אין דרך חזרה. הם יכולים לחתוך, בעזרת שני חוקים, את החוט הבלתי נראה שמחזיק את כולנו יחד בארץ הזאת, למרות חילוקי הדעות בינינו. זה החוט שבעזרתו ובשבילו יצרנו כאן, כמעט יש מאין, את אחד המקומות היפים בעולם.

אז מה אפשר לעשות?

יש הרבה מה לעשות. הנה אפשרות אחת. כותב שורות אלה גר במבשרת ציון. ביום שבו הקואליציה החדשה תנסה להעביר בכנסת בפעם הראשונה את חלאת ה"חסינות-התגברות", אקח את דגל ישראל הגדול שתלוי אצלנו במרפסת, לכבוד יום העצמאות, וארד איתו ברגל לכביש 1. כשאגיע לשפת הכביש, אתעטף בדגל כמו בטלית. ואז, מי יודע, אולי אשכב על האספלט, ואעצור בגופי את התנועה בין ירושלים לתל אביב.

אני מאמין שנהגי ישראל לא ידרסו אותי, ומאמין גם שלא אהיה היחיד. יש מצב שייצאו באותו יום אל הכבישים של הארץ הזאת עוד כמה אנשים כמוני. אולי עשרה, אולי 100, אולי מאה אלף. אם חס וחלילה יגיע היום הזה, אולי נעצור את התועבה של סמוטריץ' ואשל בגופנו. ואם חלילה הכנסת תכשיר את השרץ, ייתכן שארד שוב אל הכביש. ושוב. ללא הגבלת זמן.

מחאה לא אלימה

אני מדבר על מחאה לא אלימה, שתעצור את המדינה הזאת ברגע האחרון לפני שהיא מחליקה לתהום. מחאה לא אלימה – כי אנשים אחים אנחנו, ולעולם לא תהיה כאן יד איש באחיו. אבל תהיה כאן מחאה. חזקה, נחושה, חכמה, נועזת, ואם צריך – גם ממושכת.

אני לא נביא, לא איש פוליטי, וגם לא מנהיג המונים. אני רחוק מאוד מכל זה. מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני חננה, קצת ביישן, ומאוד יורם. אבל אני לא פחדן. יש לי נשימה ארוכה, וסבלנות, ואהבה, ואמונה. נלחמתי בלבנון וכמעט נהרגתי למען המדינה הזאת. לא פעם ולא פעמיים. אם צריך, אני מוכן להילחם שוב, למענה ולמען העתיד של הילדים שלי. גם על כביש 1, קרוב לבית. ואני לא היחיד.

בנימין נתניהו ישיבת ממשלה (צילום: אמיל סלמן)

בנימין נתניהו. הסחת דעת, ספינים וקומבינות (צילום: אמיל סלמן)

יש עוד רבים כמוני, ואין לנו ארץ אחרת. אם לא עכשיו, אימתי. הסמוטריצ'ים כבר בשלטון, והכול מתקדם לפי התוכנית שלהם. לדעתי זאת ההזדמנות האחרונה להציל את ישראל ממה שהם רוצים לעשות לה, ולא תהיה הזדמנות נוספת. אז עורו, אחים שלי. עורו כי המים כבר חמים. עכשיו זה מחאה לא אלימה – או אסון לאומי.

ומה עם נתניהו

למרבה ההפתעה, כל הסיפור הזה הוא לא על נתניהו. גם אם נתניהו ראש ממשלה טוב, שנבחר בבחירות דמוקרטיות, כשהחשדות נגדו ידועים – הוא חייב להישפט מחר בבוקר על המעשים החמורים שהוא חשוד בהם, כמו כל אזרח אחר.

זה לא שמאל וימין. זה צדק ואמת, שבלעדיהם לא נשרוד כאן. ולכן, גם אם נתניהו ישנה את טעמו ויחליט פתאום להתאתרג, גם אם יכריז על הסכמתו לפתרון שתי המדינות, עם פלסטין מפורזת שבירתה ירושלים המזרחית – הוא עדיין חייב להישפט – ועכשיו – על החשדות הכבדים נגדו.

הלוואי שיימצא זכאי. הלוואי שכל כתבי האישום בטעות יסודם. ואז הוא יחזור להנהיג את המדינה בדרך שלו, שבה בחרו רוב אזרחי ישראל, ואני אעלה מכביש 1 חזרה הביתה. כי למרות שהרוב שתומך בנתניהו דחוק מאוד – הדרך שלו לגיטימית, גם אם אני באופן אישי לא מסכים איתה. אבל אם הוא יימצא אשם בדין – יקרה לו מה שקורה אצלנו לכל עבריין שמורשע בעבירת שוחד.

להחליף את השלטון ברחוב במקום בקלפי?

זה לא פוטש, לא הפיכה, וגם לא "ניסיון להחליף את השלטון ברחוב במקום בקלפי". אין לי שום כוונה להחליף את השלטון, ולא באמת חשוב לי אם ראש הממשלה ישב בכלא, או יהגר לאמריקה, או שההליך נגדו יוקפא והוא ילך הביתה לקיסריה, כמו עזר וייצמן בשעתו, ומישהו אחר מן הליכוד יחליף אותו בראשות הממשלה.

אנשים חסרי מעצורים וממולחים מנסים לבלבל אתכם בשיטתיות בעניין הזה, אז אל תתבלבלו: זה לא נתניהו, ולא הכנסת, ולא בג"ץ, ולא "משילות". זה לא הליכוד, ולא כחול לבן, ולא השמאל, והימין, והמרכז, והאליטות, וגם לא התקשורת. זה משהו אחר לגמרי, שקשה לקרוא לו בשם, אבל הוא מחזיק את כולנו יחד. ואם הוא ייחתך – אבדנו.

סוף דבר

שמתם לב שלא פניתי אל ראש הממשלה עצמו? זה כי אין טעם לדבר איתו. את נתניהו מעניין עכשיו רק דבר אחד: לא להיכנס לכלא. כל מילה שיוצאת מפיו היא רק הסחת דעת, ספינים וקומבינות. ומי אני שאאשים אותו? רק אלוהים יודע איך אני הייתי מתנהג לו הייתי במקומו. ייתכן שהייתי עושה דברים דומים.

אבל אני לא במקומו. אני במקומי. אני חי כאן, ולא אזוז מכאן. זה הכול.

אם את ואתה, שקוראים את זה, חושבים כמוני, אז תעבירו את הלינק לחברים שלכם. ואם עדיין אין לכם בבית, אז בבקשה תקנו דגל ישראל גדול. ותחכו. הלוואי שלעולם לא נצטרך לרדת אל הכבישים שלנו. אבל אם יבוא היום, אהיה שם. ואולי גם אתם. זה לא קל. הדרך אמנם ישרה אבל היא ארוכה, ואין בה קיצורים. ובכל זאת בסוף, תמיד, האמת והצדק מנצחים.

:קטגוריותאקטואליה, שונות

Born to Hate Jews

How do devout Muslims born in the West feel about Jews? How do they feel about Western values in general? Kasim Hafeez, who was raised a devout Muslim in England, explains.

:קטגוריותאקטואליה

המהפכה הצרפתית

המהפכה הצרפתית

יזהר הס במאמר בעיתון "ידיעות אחרונות" על נישואים בין דתיים בצרפת, ועל שיח השנאה החרדי נגד הזרמים הלא אורתודוקסים והטלת האחריות להתבוללות על היהדות שאינה אורתודוקסית. ידיעות אחרונות,  15/01/2017.

הקלק כאן לכתבה המלאה…

:קטגוריותאקטואליה

סין במגמת התפשטות

סין מגלה דרך משי חדשה ומשתלטת על העולם

המעצמה הקומוניסטית מתרחבת: נשיאה החדש של סין משדרג את מהירות הרכבות, משפץ את נמלי הים ורוצה שהשוק העולמי ינוהל על-ידי סין כמעצמה. אז כיצד גורמים לכל העולם לפעול לפי חוקי הרפובליקה העממית של סין? התשובות בפנים

טל רשף Ynet 20.01.17

להמשך לחץ כאן…

JinPing1

:קטגוריותאקטואליה

מבט על גרמניה של היום

מבט על גרמניה של היום

מאת ויליאם א. גרים /  סופר יליד קולומבוס אוהיו המתגורר בגרמניה

אינני יהודי .אף אחד מבני משפחתי לא נרצח בשואה .בשבילי אנטישמיות תמיד הייתה תעלומה שאיננה תופסת את תשומת ליבי כל כך .. כמו טבח ברואנדה או כל דבר איום שקורה למישהו אחר.

אבל אני מתגורר בעיירה קטנה מחוץ לעיר מינכן ,ברחוב שהיה נקרא רחוב אדולף היטלר עד ששמו שונה במאי 1945. אני עובד במינכן ,מטרופולין נעים של יותר ממיליון תושבים, שקיסמה הבווארי נוטה לעמעם את העובדה שזאת עיר הולדתה ובירתה של התנועה הנאצית.

כל יום בדרכי לעבודה אני חולף ליד דירות שבהן היטלר התגורר, בניינים שבהם הוחלט על השמדתם של מיליוני חפים מפשע, כיכרות שבהן, שרפו ספרים, שם צעדו חילי האס.אס. ואנשים הוצאו להורג. לקרבה אל הרשע יש נטייה להטות את תשומת הלב ולתת הרגשה של מציאות פיזית של כל הכתוב על הזוועות שבוצעו בידי הנאצים ומשייעיהם.

ואז מתחילים לקרות כל מיני דברים קטנים, שבמשך הזמן מתווספים למשהו מאד מרושע.

להמשך לחץ כאן…

M_Munich2

:קטגוריותאקטואליה

התאבדותה של גרמניה

התאבדותה של גרמניה

מאת: גי מילייאר
6 בינואר, 2017

  • מתוך 1.2 מיליון המהגרים שהגיעו לגרמניה בשנים 2014 ו- 2015, רק 34,000 מצאו עבודה.
  • אנגלה מרקל הלכה להניח ורדים לבנים בזירת הפיגוע בשוק חג המולד בברלין. אלפי גרמנים עשו כמוה. רבים הביאו נרות ובכו. אולם הכעס והרצון להיאבק באיום עדיין חסרים.
  • אין דבר המיטיב לתאר את מצבה הנוכחי של גרמניה מאשר גורלה העצוב של מריה לנדנבורגר, צעירה בת 19 שנרצחה בתחילת דצמבר. כחברה בארגון סיוע לפליטים, לנדנבורגר נמנתה עם מי שקידם בברכה מהגרים בשנת 2015. היא נאנסה ונרצחה על ידי אחד האנשים שעזרה להם. משפחתה ביקשה מכל מי שרוצה לחלוק כבוד לבתם לתרום כסף לאגודות פליטים, כדי שיותר פליטים יוכלו להגיע לגרמניה.
  • החוק המגנה הסתה לשנאה התכוון, ככל הנראה, למנוע חזרה לרעיונות נאצים, אולם כיום הוא מונף כחרב על פני כל מי שמדבר בחריפות על האסלאמיזציה הגוברת של המדינה.
  • רובם הגדול של הגרמנים אינם רוצים להבין שגרמניה נמצאת במלחמה, מפני שאויב חסר רחמים הכריז עליהם מלחמה. הם אינם רוצים להבין שהוכרזה מלחמה על התרבות המערבית. הם מקבלים את התבוסה ועושים בצייתנות את מה שאנשי הג'יהאד רוצים שיעשו: הם נכנעים.
  • אם אנגלה מרקל אינה מבינה את ההבדל בין יהודים שהושמדו על ידי הנאצים לבין מוסלמים המאיימים להשמיד נוצרים, יהודים ומוסלמים אחרים, היא תמימה עוד יותר מכפי שהיא נראית.

המתקפה בברלין ב-19 בדצמבר 2016 היתה צפויה. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, יצרה את התנאים שאפשרו אותה. מוטלת עליה אחריות כבדה. חרט וילדרס, חבר הפלמנט ההולנדי ואחד המנהיגים הפוליטיים חדי הראייה היחידים באירופה, האשים אותה באומרו כי יש לה דם על הידיים. הוא צודק.

כאשר היא החליטה לפתוח את שערי גרמניה למאות אלפי מוסלמים מהמזרח התיכון וממדינות רחוקות יותר, היה עליה לדעת כי אנשי ג'יהאד מסתתרים בין שטף המהגרים המגיעים אליה. היה עליה לדעת כי המשטרה הגרמנית אינה מסוגלת לשלוט בהמונים שנכנסו ועד מהרה עמדה חסרת אונים לנוכח מספר האנשים שעליהם הייתה צריכה לפקח. ואף על פי כן היא עשתה זאת.

כאשר מאות מעשי אונס ותקיפות מיניות התרחשו בקלן ובערים אחרות בגרמניה בערב השנה החדשה בשנה שעברה, היא אמרה כי יש להעניש את התוקפים "ללא קשר למוצאם", אך לא שינתה את מדיניותה. כאשר אירעו פיגועים בהנובר, אסן, וירצבורג ומינכן, היא השהתה את תגובתה, ולאחר מכן הוציאה מפיה משפטים כלליים על ה"צורך" למגר את הפשיעה והטרור. אולם היא לא שינתה את מדיניותה.

היא שינתה את עמדתה רק לאחרונה, כנראה מפני שרצתה לרוץ שוב בבחירות בשנת 2017, וראתה כיצד הפופולריות שלה צונחת.

דבריה מיד לאחר מתקפות 19 בדצמבר היו תפלים. היא אמרה ש"אם התוקף הוא פליט", יהיה זה "קשה מנשוא" ויפגע במיוחד בכל הגרמנים העוזרים לפליטים מדי יום".

הערות כאלה עשויות להיראות פשוט נאיביות אם האומר אותם לא היה מצוי בסוד העניינים, אבל לאנגלה מרקל אין תירוצים. היא לא הייתה יכולה להתעלם מאזהרות שירותי המודיעין הגרמניים והאמריקאיים, כי מחבלי המדינה האסלאמית המסתתרים בקרב פליטים מתכננים להשתמש במשאיות במתקפות טרור בתקופת חג המולד. הגרמנים סובלים מהמצב הקשה כבר יותר משנה. שיעור הפשיעה "הרקיע שחקים", מחלות שנכחדו במשך עשורים חזרו למדינה מבלי שיהיה להן חיסון – זמן רב מאז שנעלמו. הממשלה עיקלה בתים ללא פיצוי ממי שמחזיק בבית נוסף כדי לשכן מהגרים, ועוד. לא עבר זמן רב עד אשר התגלה כי החשוד העיקרי בפיגוע בברלין הוא מבקש מקלט החי במרכז סיוע לפליטים.

במדינה אחרת, מרקל הייתה נאלצת להתפטר, בגרמניה היא מתמודדת שוב בבחירות.
האוכלוסיה הגרמנית מזדקנת ושיעור הילודה נמוך בצורה מסוכנת: 1.38 ילדים לאישה. המהגרים תופסים את מקומה של האוכלוסיה הגרמנית שנעלמת לאט לאט. הגרמנים שנפטרים הם הנוצרים, או לעתים קרובות יותר, חילונים שאינם דתיים. כמו בכל מקום באירופה, הנצרות נעלמת, והמהגרים שתופסים את מקומם של הגרמנים הם מוסלמים.

הכלכלה הגרמנית עדיין חזקה אך מתחילה לאבד מכוחה. התשואות להון מושקע נמצאות בירידה. כאשר הון אנושי הוא המקור העיקרי לרווחים, ההון האנושי הגרמני קורס: אנשים ממדינות נחשלות אינם יכולים להחליף בקלות גרמנים משכילים. לרובם אין כישורים מתאימים, המהגרים נשארים זמן רב מובטלים ונתמכים. מתוך 1.2 מיליון המהגרים שהגיעו לגרמניה בשנים 2014 ו- 2015, רק 34,000 מצאו עבודה. אם שיעור האבטלה נמוך, הרי זה מפני שקיים מחסור הולך וגדל בכוח עבודה: כיום 61% מהגרמנים בגילאי 20 עד 64. צפוי כי עד אמצע המאה מספרם ירד ל- 41%.

נאומי תעמולה תקינים פוליטית המשודרים ללא הרף בגרמניה – כמו ביתר אירופה – אינם מדברים לעולם על דמוגרפיה. במקום זאת, הם מפריכים כל הוכחה כי כלכלת גרמניה אינה משגשגת. הם גם אומרים כי האסלאם והנצרות שווי ערך. הם מתעקשים להתעלם מהעובדה כי האסלאם הוא יותר מאשר דת: זוהי מערכת פוליטית, כלכלית ומוסרית המקיפה את כל תחומי החיים, ומעולם לא חייתה בדו-קיום בשלום לאורך זמן עם תרבות שונה ממנה. נאומים אלו מתעלמים כמעט לחלוטין מעלייתו של האסלאם הקיצוני וטרור הג'יהאד. במקום זאת, הם טוענים כי האסלאם הקיצוני הוא כת שולית, וכי טרור הג'יהאד מגייס רק זאבים בודדים או חולי נפש. יותר מכול, הם חוזרים ואומרים השכם והערב, כי כל ביקורת על הגירה או אסלאם מחפירה וגזענית.

האוכלוסיה הגרמנית מאוימת ומפחדת מפני התנהגותם האנטי חברתית של מהגרים רבים ומפני משטרת סתימת הפיות של ממשלותיהם. גרמנים רבים אינם מעזים להשמיע את קולם. מי שמשתמש בתחבורה ציבורית נאלץ להשלים עם עלבונות. הם מרכינים את ראשם ונסים על נפשם ומוצאים מחסה בביתם. מספר האנשים המבקרים במסעדות ובתיאטראות יורד בחדות. נשים נאלצות ללבוש בגדים "צנועים" ונזהרות לא לצאת לבדן. הפגנות המאורגנות על ידי תנועת פגידה (אירופים פטריוטים נגד האסלאמיזציה של המערב) מעולם לא משכו אליהן יותר מכמה מאות אנשים לאחר שהתפרסמה תמונה של מייסד התנועה שבה הוא נראה מחופש להיטלר.

מפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), הקוראת לעצור את ההגירה המוסלמית לגרמניה וממשיכה לגרוף עוד ועוד קולות, עדיין נשארת מפלגת מיעוטים. החוק המגנה הסתה לשנאה (Volksverhetzung) התכוון, ככל הנראה, למנוע חזרה לרעיונות נאצים, אולם כיום הוא מונף כחרב על פני כל מי שמדבר סרה על האסלאמיזציה הגוברת של המדינה.

ב-20 בדצמבר הלכה אנגלה מרקל להניח ורדים לבנים בזירת הפיגוע בשוק חג המולד בברלין. אלפי גרמנים עשו כמוה. רבים הביאו נרות ובכו. אולם הכעס והרצון להיאבק באיום עדיין חסרים. בעוד מספר שבועות ייפתח דף חדש – עד הפעם הבאה.

אין דבר המיטיב לתאר את מצבה הנוכחי של גרמניה מאשר גורלה העצוב של מריה לנדנבורגר, צעירה בת תשע עשרה שנרצחה בתחילת דצמבר. מריה לנדנבורגר, כחברה בארגון סיוע לפליטים, נמנתה עם מי שקידם בברכה מהגרים בשנת 2015. היא נאנסה ונרצחה על ידי אחד האנשים שעזרה להם. משפחתה ביקשה מכל מי שרוצה לחלוק כבוד לבתם לתרום כסף לאגודות פליטים, כדי שיותר פליטים יוכלו להגיע לגרמניה.

רובם הגדול של הגרמנים אינם רוצים להבין שגרמניה נמצאת במלחמה, מפני שאויב חסר רחמים הכריז עליהם מלחמה. הם אינם רוצים להבין שהוכרזה מלחמה על התרבות המערבית.

הם מקבלים את התבוסה ועושים בצייתנות את מה שאנשי הג'יהאד רוצים שיעשו: הם נכנעים.

במאמר המנתח את הפיגוע מה-19 בדצמבר בשוק חג המולד, הסביר העיתונאי הגרמני יוזף יופה, עורך העיתון Die Zeit, את החלטתה של אנגלה מרקל לקדם בברכה פליטים כ"מעשה כפרה" ודרך לקבל אוכלוסיה מאוימת, שבעים שנה לאחר השואה. הוא גם הסביר את הפסיביות של גרמנים רבים בתחושת אשמה קולקטיבית.

אם יופה צודק, אם אנגלה מרקל אינה מבינה את ההבדל בין יהודים שהושמדו על ידי הנאצים לבין מוסלמים המאיימים להשמיד נוצרים, יהודים ומוסלמים אחרים, היא תמימה עוד יותר מכפי שהיא נראית.

אם גרמנים רבים חשים אשמה קולקטיבית, עד כי הם רוצים לפצות על מה שעשתה גרמניה ליהודים באמצעות הכנסת מאות אלפי מוסלמים, שרבים מהם מצהירים בגלוי כי הם רוצים להחליף את התרבות היהודית-נוצרית באסלאם, ואשר מחליפים את האוכלוסייה הנוצרית באוכלוסייה מוסלמית – אשר תכלול רוצחים חסרי רחמים בין שורותיה – הדבר מראה כי הגרמנים כיום שונאים עצמם כל כך, עד כי הם רוצים בחורבנם, או שהם פשוט איבדו את הרצון להילחם על מה שחשוב להם – מעשה הידוע בשם כניעה.

ד"ר גי מיליאר הוא מרצה באוניברסיטת פאריז וכתב 27 ספרים על צרפת ואירופה.

המאמר בשפה האנגלית מתפרסם בכתובת:
https://www.gatestoneinstitute.org/9645/germany-suicide

:קטגוריותאקטואליה
%d בלוגרים אהבו את זה: